אבטחת סייבר בענן ובסביבות וירטואליות – ניהול זהויות ובקרת גישה בסביבות ענן

 

אתגרים באבטחת סייבר בסביבות ענן

אבטחת סייבר בענן מציבה שורה של אתגרים ייחודיים, הנובעים מהטבע המבוזר, הדינמי והפתוח של סביבות הענן. אחד האתגרים המרכזיים הוא נראות מוגבלת של פעילות המשתמשים. כאשר שירותים רבים פועלים בפריסה גלובלית וכוללים אינטגרציות בין מערכות, קשה לעקוב אחרי כל גישה או שינוי שנעשה מהענן או באפליקציות מבוזרות.

אתגר נוסף הוא שכבות אחריות משותפת בין ספק שירותי הענן ללקוח. בעוד הספק אחראי על התשתית, הלקוח נדרש לאבטח את המידע, ניהול ההרשאות וזהויות המשתמשים. במקרים רבים נוצרת טעות בהבנת תחומי האחריות מה שמוביל לפרצות מהותיות.

בעולם שבו הגמישות וצמצום זמני ההקמה הם ערכים מובילים, קונפיגורציות שגויות של שירותי ענן הפכו לגורם סיכון משמעותי. טעויות קטנות בהגדרות גישה, דוגמת פתיחת פורטים או גישה בלתי מבוקרת לקבצים, עלולות להוות פרצה חמורה שנעשה בה שימוש לרעה על ידי תוקפים.

לנוכח שימוש הולך וגובר בגישת עבודה מרחוק ובמכשירים אישיים להתחברות לענן, ישנה חשיבות רבה לאימות זהות רב-שלבי והצפנת תעבורת מידע כדי למנוע גניבת פרטי התחברות או חדירה לתוך הרשת הארגונית דרך נקודות קצה לא מאובטחות.

לבסוף, עם ריבוי השירותים והחשבונות בענן, ניהול הרשאות באופן מסודר נעשה קשה יותר. עומס טכני על צוותי אבטחת מידע, בשילוב עם קצב שינויים מהיר, יוצרים פערים שמשמשים לא פעם כווקטור תקיפה. לכן, יש לשלב פתרונות אוטומטיים לניטור מתמשך ותגובה מהירה לאירועים חשודים.

בכדי להתמודד עם כל אותם אתגרים, יש לאמץ גישה רב-שכבתית אמינה הכוללת ניהול זהויות ובקרת גישה מתקדמים, לצד אסטרטגיית זיהוי מוקדם של סיכונים בזמן אמת. רק כך ניתן להבטיח כי גם בסביבה דינמית כמו הענן, הארגון נשאר מוגן היטב.

חשיבות ניהול זהויות בסביבות וירטואליות

בעידן של שירותי ענן ודיגיטציה מלאה, ניהול זהויות הפך לאבן יסוד קריטית באבטחת המידע. כאשר משאבים ארגוניים זמינים ממגוון מיקומים ופלטפורמות, עולה החשיבות של הבטחת זהות המשתמשים והקצאת הרשאות מדויקות. הסביבות הווירטואליות אינן נפרדות זו מזו כמו סביבות מסורתיות, ולכן היכולת לזהות בוודאות מי ניגש לאיזה משאב, מתי ומדוע, היא בעלת ערך רב לארגונים.

בהיעדר ניהול זהויות קפדני, הארגון עלול להפוך ליעד נוח עבור תוקפים – בין אם מדובר בגנבית זהויות ובין אם בגישה לא מורשית למשאבים רגישים. לדוגמה, ללא מערכת Identity and Access Management המתאימה לסביבה הווירטואלית, משתמשים עשויים להמשיך ולהחזיק בהרשאות גם לאחר שעזבו את הארגון או שינו תפקיד, תופעה הידועה כ-"זכויות יתומות".

בנוסף לכך, בסביבות מבוזרות מרובות שירותים, משתמשים לעיתים מנהלים חשבונות נפרדים בין מערכות, מה שמגביר את הסיכון לשימוש בסיסמאות זהות או חלשות. פתרונות מתקדמים של ניהול זהויות מאפשרים אחידות בגישת הכניסה (SSO), דבר שתורם הן לחוויית המשתמש והן להקשחת מערך האבטחה.

ניהול זהויות חכם בסביבות וירטואליות כולל גם את יכולת ה-provisioning וה-deprovisioning האוטומטיים — הענקת והרחקת הרשאות בהתאם לשינויים באירגון באופן מיידי. כך נמנעים מצבים בהם משתמשים זוכים לגישה לא מוגבלת או בלתי מנוטרת למשך זמן רב.

מדובר גם באתגר של תאימות לרגולציות מחמירות – כגון ה-GDPR וה-ISO 27001 – המחייבות תיעוד מלא של זהויות המשתמשים, תחזוקת מדיניות הרשאות ורישום מפורט של פעולותיהם. הפתרון לכך הוא אינטגרציה בין ניהול זהויות למערכות בקרה וניטור אבטחתי, תוך שמירה על עקיבות לכל פעולה שהתרחשה בכל סביבת ענן או שירות מקוון.

לסיכום הסעיף (ללא סיכום כללי של המאמר), ניהול זהויות אפקטיבי בסביבות וירטואליות אינו רק מרכיב תפעולי אלא חלק אינטגרלי באסטרטגיית האבטחה הארגונית. בלעדיו, קשה להבטיח רמת שליטה נאותה על משאבים ועמידה בתקני אבטחת מידע בעידן ענן מבוזר ודינמי.

שיטות לאימות זהות משתמשים בענן

אימות זהות משתמשים בענן מהווה שלב קריטי במניעת גישה לא מורשית ואבטחת מערכות ענן. בשונה מסביבות מקומיות, בהן קיימת שליטה גבוהה על נקודות הכניסה למידע, סביבות ענן מתאפיינות בזמינות גבוהה ונגישות מכל מקום, מה שמציב דרישה לגישה מחוזקת ומאובטחת יותר לזהות המשתמש.

אחת השיטות הנפוצות והבסיסיות ביותר לאימות זהות היא שימוש בשם משתמש וסיסמה. עם זאת, בשל שיעור גבוה של מתקפות הכוללות גניבת סיסמאות או שימוש בסיסמאות קלות לניחוש, ארגונים רבים עברו לשיטות פופולריות ובטוחות יותר כגון אימות דו-שלבי (2FA) ואימות רב-שלבי (MFA). פתרונות אלה כוללים שליחה של קוד חד-פעמי (OTP) לטלפון הנייד, אפליקציית אימות ייעודית או שימוש באמצעי ביומטרי כתוספת לסיסמה בסיסית.

בנוסף לכך, קיימת מגמה הולכת וגוברת של אימוץ טכנולוגיות של אימות ללא סיסמה (passwordless authentication). גישה זו כוללת שימוש באימות ביומטרי (טביעת אצבע, זיהוי פנים), כרטיסים חכמים או אימות מבוסס מכשיר מהימן, וכך מייעלת את תהליך הגישה וגם מצמצמת סיכונים הנובעים מסיסמאות נשכחות או נפרצות.

בקונטקסט של אבטחת סייבר בענן, חשוב לקחת בחשבון גם את תהליך "אימות הזדהות הדינמי", בו רמת האימות מותאמת באופן חכם לפי פרמטרים כגון מיקומו של המשתמש, סוג המכשיר שממנו ניגש, או רמת הסיכון של הבקשה. לדוגמה, אם משתמש מתחבר ממחשב חדש במדינה זרה — המערכת עשויה לבקש אימות נוסף או לחסום את הגישה עד לבירור.

שיטת נוספת היא אימות מבוסס תעודות דיגיטליות (digital certificates), שהינה יעילה במיוחד בממשקים בין שירותים פנים-ארגוניים תוך שמירה על חוויית משתמש חלקה. מנגנון PKI (Public Key Infrastructure) תומך ביצירת קשרי אמון הדוקים במערכות מבוזרות על גבי הענן.

שילוב שיטות אימות אלו בסביבת הענן צריך להיעשות תוך בחינה של הסיכון ולצד חוויית המשתמש. יש לוודא כי פתרונות האימות משתלבים עם תשתיות הענן הקיימות, מאפשרים אוטומציה, ומתעדכנים בהתאם לטכנולוגיות חדשות. ככל שיותר משאבים והתהליכים העסקיים מועברים לענן, כך החשיבות של אימות זהויות בענן עולה – לא רק כצעד טכני, אלא ככלי מרכזי לשמירה על אבטחת מידע, ציות לרגולציה, ושמירה על אסטרטגיה דיגיטלית יציבה.

בקרת גישה מבוססת תפקידים ויישומה

בקרת גישה מבוססת תפקידים (RBAC – Role-Based Access Control) היא אחת מהשיטות המרכזיות לניהול והרשאת משתמשים בסביבות ענן מודרניות. השיטה מבוססת על עקרון ההקצאה לפי צורך פונקציונלי – כלומר, משתמשים מקבלים גישה למשאבים לפי תפקידם בארגון ולא לפי זהות אינדיבידואלית. בכך ניתן למנוע גישה לא נחוצה או מיותרת, להגביל את טווח הפעולה של המשתמשים ולצמצם את שטח התקיפה של הארגון.

היישום הפרקטי של RBAC בענן כולל הגדרת תפקידים מוגדרים מראש במערכת – כגון מנהל מערכת, אנליסט נתונים, מפתח או משתמש קצה – והצמדתם לקבוצות הרשאות המתאימות לאותם תפקידים. כל משתמש משויך לתפקיד אחד או יותר לפי עיסוקו, והמערכת מנהלת את ההרשאות בהתאם. יתרון מרכזי בשיטה זו הוא הניהול המרכזי והיעיל של הרשאות: במקום להגדיר גישה פרטנית לכל משתמש, מתבצע ניהול לפי תפקיד באופן שמאפשר במהירות להקצות, לעדכן או לשלול הרשאות כאשר עובדים עוברים תפקיד, מצטרפים לארגון או עוזבים אותו.

אחד האתגרים החשובים ביישום יעיל של RBAC בסביבות ענן נוגע להגדרה נכונה של התפקידים עצמם. ארגון עלול למצוא את עצמו עם עשרות או מאות תפקידים חופפים או לא מדויקים, מה שמקשה על תחזוקת המערכת לאורך זמן ועלול להביא להקצאה לא מדויקת של מידת הגישה הנדרשת – בין אם מוגזמת או חסרה. גישה מומלצת היא לבצע ניתוח תפקידים (role mining) לפני הקמה ולהתבסס על עקרון "הצורך לדעת" (need to know) בשילוב עם עקרון המינימום (Least Privilege).

במערכות ענן מתקדמות, ניתן לשלב RBAC עם בקרות דינמיות נוספות כגון Attribute-Based Access Control (ABAC), שבהן לא רק התפקיד קובע את הגישה אלא גם פרמטרים נוספים כמו מיקום גיאוגרפי, שעה, סוג מכשיר ומאפייני הפעולה הנדרשת. שילוב זה מאפשר עמידה בדרישות אבטחה מחמירות יותר ומספק מענה למצבים משתנים בזמן אמת.

בנוסף, חשוב לבצע סקירות הרשאות תקופתיות (entitlement reviews) כדי לוודא שמשתמשים עדיין מחזיקים בהרשאות הרלוונטיות בלבד. תהליך זה יכול להיות חלק ממדיניות ה-Governance הכללית של הארגון בסביבת הענן, ולכלול גם מערכות תזכורת ואישור של בעלי תפקידים ניהוליים בעת חידוש או הסרת הרשאות.

למערכות הענן של הספקים הגדולים (כגון AWS, Azure ו-Google Cloud) יש מנגנונים מובנים ליישום RBAC ברמות שונות – מהשירותים הפנימיים ועד להגדרות המשתמשים וההרשאות בארגון כולו. לדוגמה, ב-Azure ניתן להגדיר RBAC ברמת subscription, resource group או resource, ובכך לאפשר גמישות רבה ותאימות לצרכים השונים של יחידות הארגון.

בעת פריסה של RBAC בארגון הפועל בענן, יש לוודא כי ההרשאות נשמרות גם במצבי חירום ולרשות צוותי תגובה לאירועים (incident response), תוך תיעוד מפורט של השינויים בהרשאות (audit trails). רישום זה תורם גם לעמידה ברגולציות הקשורות לאבטחת מידע ומניעת גישת יתר.

לסיכום הסעיף, יישום נכון של בקרת גישה מבוססת תפקידים משפר לא רק את אבטחת הארגון אלא גם את התפעול השוטף, תוך אוטומטיזציה של ניהול גישות, שמירה על עקביות והפחתת סיכוני הגדרות שגויות בסביבת ענן משתנה.

מעוניינים בשירותי אבטחת סייבר בענן? מלאו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

אינטגרציה עם מערכות IAM קיימות

בארגונים הפועלים בסביבות היברידיות או מבוזרות, שילוב מערכות ניהול זהויות וגישה (IAM) קיימות עם שירותי ענן מחייב אינטגרציה מדוקדקת ומתוכננת היטב. המשמעות היא לאפשר המשכיות ושקיפות בניהול הזהויות, תוך שמירה על מדיניות אחידה ברחבי כלל הפלטפורמות – מקומיות וענניות כאחד. אינטגרציה לא מבוצעת עלולה להוביל לפערי גישה, כפילויות ניהול, ואף פרצות אבטחה.

הרבה ארגונים מנהלים זהויות משתמשים באמצעות פתרונות on-premises כדוגמת Active Directory (AD), LDAP או מערכות IAM מסורתיות, אך המעבר לענן מחייב הרחבה או סנכרון של מאגר הזהויות גם לסביבות כמו Microsoft Azure AD, AWS IAM או פתרונות SaaS שונים. תהליך זה מבוצע באמצעות ממשקים פרוגרמטיים (APIs), קונקטורים מובנים וכלי Federation (כגון SAML או OpenID Connect) המאפשרים לזהות משתמש בצורה אחידה ונשלטת.

יתרון מובהק של אינטגרציה בין IAM מסורתי למערכות ענן הוא האפשרות להפעיל מדיניות אחודה ועקבית של הרשאות ואימות זהות: משתמש יכול להתחבר אל כל שירותי הארגון, בין אם בענן או מקומי, על בסיס משתנים דינמיים כמו תפקידו, קבוצות השייכות שלו וסיכוני גישה שנמדדו בזמן אמת. כך ניתן להחיל מדיניות אבטחה מבוססת תפקידים (RBAC), עקרונות Least Privilege וניהול מחזור חיי משתמשים באופן כולל.

במקרים רבים, כלי אינטגרציה נדרשים לבצע סנכרון דו-כיווני (bi-directional) בין המערכת המקומית למערכות הענן. כך למשל, שינויים שמבוצעים ב-Active Directory המקומי (כגון סיום העסקה או שינוי מחלקה) משתקפים אוטומטית בענן ומעודכנים בפרופיל המשתמש ובמערך ההרשאות שלו. במקביל, כל פעולה שמתבצעת בענן עשויה להיות מתועדת במערכת המרכזית באמצעות שירותי audit logging ו-SIEM, לצורך בקרת גישה, קשיחות רגולטורית וביקורת פנימית.

היבט נוסף של האינטגרציה הוא האפשרות לממש גישה מאוחדת (SSO) מבוססת זהות ארגונית – המשתמש מתחבר פעם אחת בלבד לשירות הענן, כאשר שיטת האימות וההרשאות נלקחות מתוך מערכת ה-IAM האירגונית. פתרון זה חוסך את הצורך בהזנת סיסמאות נפרדות, משפר משמעותית את חוויית המשתמש ואף מפחית את סיכוני הפישינג והדלף המידע.

אתגר מרכזי בתהליך האינטגרציה הוא התאמת מדיניות האבטחה של המערכת הקיימת למאפיינים הייחודיים של שירותי הענן, בהם שונים לעיתים קרובות מודלי ההרשאה והתפקידים. לדוגמה, הרשאות granular בענן מחייבות התאמות בהגדרת קבוצות משתמשים או תפקידים קיימים. בהתאם לכך, יש להפעיל כלי תזמור וגזירה אוטומטית של הרשאות (policy orchestration), תוך הערכת סיכונים מובנית (Risk-Based Access Control).

כדי להבטיח מעבר חלק, מומלץ לבצע תהליך Assessment הכולל מיפוי של כל מערכות ה-IAM והזהויות הקיימות, זיהוי כפילויות או הרשאות עודפות, ובנייה של מפת דרכים לאינטגרציה. תהליך זה יכול לכלול גם אינטגרציה עם מערכות ניהול כרטיסים, משאבי אנוש ומערכות CRM, לצורך התאמה אוטומטית של ההרשאות לשינויים ארגוניים וכוח-אדם.

מעבר לפן הטכני, נדרש גם מימד תכנוני וארגוני: צוותי IT, אבטחת מידע וניהול זהויות צריכים לגבש יחד מדיניות ברורה הכוללת הגדרה של בעלי תפקידים, תהליכי אישור גישה, תיעוד מלא של פעולות, וסביבת בדיקות (sandbox) לאינטגרציה לפני פריסה מלאה.

בנוסף, על מנת לעמוד ברגולציות שונות – כגון SOC 2, ISO 27001 או GDPR – יש להבטיח כי שילוב מערכות IAM מבוצע תוך הפרדת סמכויות, תיעוד מלא (audit trail), והקפדה על מנגנוני מניעה והתרעה במקרי חריגה או גישה בלתי מורשית. לצורך כך, ניתן גם להיעזר בפתרונות פרטיים או מנוהלים מבוססי ענן, המציעים פלטפורמה גמישה לניהול זהויות וסנכרון חוצה מערכות ללא צורך בקידוד מותאם או תפעול מורכב.

לבסוף, טכנולוגיות מתקדמות כמו Zero Trust ו-Identity Federation מאפשרות לארגון לשמר גבולות שקופים בין פלטפורמות ולתפעל מדיניות גישה אחודה ומידתית לפי הקשר (context-aware access), גם כאשר זהות המשתמש מנוהלת מחוץ לארגון – כגון אצל ספקי צד שלישי, שותפים עסקיים או לקוחות.

ניטור והתראות על פעילויות חריגות

ניטור שוטף של פעילויות משתמשים במערכות ענן הוא מרכיב קריטי בשמירה על אבטחת מידע ויכולת תגובה מהירה לאיומים. בשל המבנה הדינמי והמבוזר של סביבת הענן, מוסדות ועסקים חייבים לנקוט באמצעים פרואקטיביים שיאפשרו זיהוי בזמן אמת של פעילויות חריגות או שאינן תואמות לדפוסי הפעילות הרגילים של המשתמשים.

אחת השיטות המרכזיות ליישום ניטור אפקטיבי בענן היא על ידי שימוש בבקרת יומני פעילות (audit logs). יומנים אלו מהווים מקור נתונים חיוני להבנת תנועת המשתמשים במערכת, כולל תהליכי התחברות, גישה לקבצים, שינויים בהרשאות, שימוש במשאבים רגישים והתנהגויות חריגות אחרים. בעזרת מנגנוני logging אלה, מנהלי אבטחת מידע יכולים לעקוב אחר אירועים חשודים, לתחקר תקריות ולאכוף מדיניות גישה מתאימה.

לטובת ניטור מתקדם, מרבית ספקי הענן המובילים – כמו Microsoft Azure, Amazon Web Services (AWS) ו-Google Cloud Platform – מציעים פתרונות ייעודיים כגון Microsoft Defender for Cloud, AWS CloudTrail ו-Google Cloud Audit Logs. כלים אלו מאפשרים לא רק איסוף של מידע אלא גם אנליטיקה מבוססת בינה מלאכותית (AI) ולמידת מכונה (ML) שמזהים אנומליות בדפוסי ההתנהגות.

המנגנון המתקדם ביותר שנמצא כיום בשימוש עסקים רבים הוא מערכת SIEM (Security Information and Event Management), אשר מרכזת מידע ממגוון מקורות בענן ומחוצה לו, מנתחת אותו בזמן אמת ומאפשרת התראות אוטומטיות עם דירוג סיכון. מערכות כמו Splunk, IBM QRadar ו-Sentinel של מיקרוסופט מסוגלות לנטר מיליוני אירועים ביום, לזהות פעילויות יוצאות דופן ולהתריע על פרצות פוטנציאליות, תוך סנכרון עם מערך התגובה הארגוני.

התראות חריגה מבוססות יכולות לכלול בין היתר התרעות על התחברות ממיקום גיאוגרפי לא שגרתי, גישה למשאבים מחוץ לשעות הפעילות, שינויים פתאומיים בהרשאות, מחיקת קבצים רגישים או גידול לא פרופורציונלי בכמות הבקשות שמבצע משתמש מסוים – כל אלו יכולים להעיד על פעילות עוינת או פריצה.

כדי להפיק את המרב מניטור בענן, מומלץ להגדיר פרופילי סיכון בהתאם לסוג המשתמש, רמת ההרשאות שלו והמשאבים אליהם הוא ניגש. כך לדוגמה, פעולות חריגות של משתמש בעל הרשאות מנהל מערכת יטופלו באגרסיביות רבה יותר לעומת משתמש מזדמן. ישנה גם חשיבות רבה לאוטומציה של תגובה לאירועים – לדוגמה, חסימת גישה אוטומטית, פתיחת אירוע בקרת אבטחת מידע או שליחת התראה לצוות SOC (Security Operations Center) בזמן אמת.

בהיבט הארגוני, יש לאכוף מדיניות כתובה לניהול תגובה לאירועים ולבקרות ניטור, ולוודא כי מערך ההתראות מתואם עם תהליך ההרשאות והניהול ההמשכי של משתמשים. חשוב שהמערכת תדע להבחין בין חריגות לגיטימיות (כגון מעבר צוות עבודה למדינה אחרת לפרויקט זמני) לאלו שדורשות בירור או חסימה מיידית, כדי לצמצם התראות שווא (false positives).

מבחינת תאימות לרגולציה, ניטור גישה ואירועים נדרש לעמידה בתקני אבטחת מידע כגון ISO/IEC 27001, HIPAA ו-GDPR. התקנים הללו מחייבים ארגונים לשמור תיעוד ברור של כל גישה למשאבים רגישים, וכן יכולת לבצע forensic audit על תקריות אבטחה. בהקשר זה, חשוב לשלב את פעילות הניטור גם ברמת היישומים והשכבות העסקיות ולא להסתפק רק בניטור תשתיתי.

השילוב של ניטור מתקדם, התראות חכמות, מדיניות תגובה ותשתית ארגונית מדויקת מאפשר לארגונים למזער את משך הזמן בין חדירה לזיהוי, להגיב לתקריות אבטחת מידע במהירות, ולחסום את התוקף בטרם ייגרם נזק ממשי. בעידן של מתקפות סייבר מתוחכמות, מערך זה נהפך לבלתי נפרד מכל אסטרטגיית הגנה מקיפה בסביבת ענן מודרנית.

רגולציה ותקנים בתעשיית הענן

הרגולציה בתחום שירותי הענן הולכת ומתפתחת במהירות, בהתאם לעלייה בהיקף השימוש בטכנולוגיות ענן ולקצב האיומים המשתנים בעולם הסייבר. ארגונים נדרשים לעמוד בשורה של תקנים ודרישות ציות (compliance) הן בתחום הגנת הפרטיות והן בהיבטים של אבטחת מידע, כדי להבטיח כי פעילותם בענן נעשית בצורה בטוחה, מבוקרת וחוקית.

תקן ISO/IEC 27001 הוא אחד החשובים בתחום אבטחת המידע, והוא מתווה עקרונות לניהול סיכוני אבטחה וניהול מערך אבטחת מידע כולל. לצד תקן זה, קיים גם תקן ISO/IEC 27017 אשר מתמקד במיוחד בהנחיות לשירותי ענן – הן עבור לקוחות הענן והן עבור הספקים. תקנים אלו דורשים ניהול זהויות והרשאות, בקרות גישה מובחנות, רישום תיעוד פעילות משתמשים, ועדכון אמצעי הגנה במתכונת שוטפת.

כמו כן, ארגונים המנהלים מידע אישי של אזרחים באיחוד האירופי חייבים לעמוד בדרישות תקנות ה-GDPR – ה-General Data Protection regulation. רגולציה זו דורשת שמירה על פרטיות המידע, שקיפות באופן עיבוד המידע, הגנה על נתונים בעת מניעת חדירה, ושליטה מלאה של המשתמשים על המידע האישי שלהם. מאחר ואחסון נתונים בענן חוצה גבולות גיאוגרפיים, עמידה בדרישות GDPR כוללת לעיתים גם חוזים משפטיים והקפדה על מיקומי שרתים.

בתחום הבריאות, ארגונים בארצות הברית כפופים לרגולציית HIPAA (Health Insurance Portability and Accountability Act) המחייבת שמירה קפדנית במיוחד על מידע רפואי מוגן (PHI). עבור סביבות ענן, הרגולציה מכתיבה סט של בקרות טכנולוגיות, נוהליות ואנושיות המבטיחות פרטיות ונגישות מבוקרת בלבד למידע רגיש זה.

ארגונים המספקים שירותים לגופים פיננסיים או ממשלתיים עשויים להיתקל בדרישות תקן כגון SOC 2 (Service Organization Control), שמעריך את עקרונות אבטחת המידע, זמינות, שלמות העיבוד, פרטיות וסודיות המידע. בעבודה עם ספק ענן, הארגון נדרש לוודא כי הספק עצמו מוסמך לתקן זה, ובמקרים רבים גם לספק דו"חות תקופתיים המאשרים את עמידת הספק בדרישות.

במישור הלאומי, קיימות רגולציות מקומיות רבות, כגון תקנות הרשות להגנת הפרטיות בישראל או הוראות הגנת סייבר של מערך הסייבר הלאומי. גופים ציבוריים בארץ שפועלים בענן מחויבים באישורים ממשלתיים, וצריכים להבטיח אחסון מידע רגיש בשרתים הנמצאים בתחומי המדינה בלבד. משכך, לצורך עמידה בדרישות אלו, יש לבדוק את מדיניות מיקומי הדאטה סנטרים של ספקי הענן.

בהטמעת פתרונות אבטחה בסביבות ענן, נדרש גם לתעד ולתחזק תהליכי בקרת גישה, כולל מערכת ניהול הרשאות מתקדמת וביקורות גישה תקופתיות. הדרישה לרישום Audit Trail מלא הופכת לחובה במרבית התקנים, ומחייבת שימוש בכלים המסוגלים לשמור תיעוד מאובטח של פעולות משתמשים, זיהוי חריגות ויכולת שחזור אירועים למטרות Forensics.

רגולציה ותאימות בענן גם מחייבות שיתוף פעולה מוגדר מראש בין הארגון לספק הענן. מסמכי Service Level Agreement (SLA) אמורים לכלול סעיפים ברורים למידת הציות לתקנים ולגיבוי הנתונים, זמני תגובה לתקריות אבטחה ודיווחי פריצה. חשוב לוודא כי לספק אכן קיים מערך ניהול סיכוני סייבר מתועד ולוותר, במידת הצורך, על ספק שאינו מספק ודאות רגולטורית מספקת.

לארגונים המעוניינים לקבל תעודת התאמה רגולטורית, מומלץ להיעזר בשירותי ייעוץ אבטחת מידע המתמחים בסביבות ענן, שילוו את התהליך לרבות בחירת ספק הענן המתאים, סיוע בתכנון הארכיטקטורה, והכנת הארגון לביקורות חיצוניות. חיבור בין ניהול זהויות, בקרת גישה והיבטי רגולציה תחת מדיניות אבטחת מידע ארגונית אחת, הוא מרכיב קריטי להצלחת תהליך הציות כולו.

כלים וטכנולוגיות מתקדמות לניהול גישה

עם ההתרחבות המתמדת של שירותי הענן והשימוש באפליקציות מרובות פלטפורמות, עולה הביקוש לכלים וטכנולוגיות מתקדמות לניהול גישה, במטרה למקסם את האבטחה, לצמצם סיכונים ולייעל את העבודה השוטפת. בשונה מהמודלים המסורתיים של ניהול גישה, הכלים המודרניים מאפשרים שליטה דינמית, מבוססת הקשר (context), עם התאמה אישית של הרשאות בזמן אמת ויכולות אוטומטיות לניטור והגדרה מחדש של פרופיל המשתמש בהתאם לשינויים תפעוליים.

אחת הטכנולוגיות המרכזיות בתחום היא פתרונות PAM – Privileged Access Management. כלים אלו מספקים שליטה מוקפדת על חשבונות בעלי הרשאות גבוהות, לרבות תיעוד גישה, הקצאה זמנית להרשאות אדמיניסטרטיביות, וקיום בקרות הכרחיות למניעת ניצול לרעה. טכנולוגיות PAM בענן מותאמות לסביבות דינמיות וכוללות סשן ריקורדינג, ניתוח התנהגות משתמשים והרשאות לפי משימות.

בנוסף, מערכות Identity Governance and Administration (IGA) תופסות תאוצה בארגונים שרוצים לנהל את מחזור חיי הזהות באופן מלא. טכנולוגיות IGA כוללות יכולות provisioning ו-deprovisioning אוטומטיים, ניהול תהליכי אישור גישה (access request workflows), ביקורות שוטפות על הרשאות (certifications) והתאמה למדיניות אבטחת מידע ארגונית תוך כדי שמירה על שקיפות מלאה למקבלי ההחלטות.

פתרונות SSO מתקדמים, כמו Okta, Azure AD ו-Ping Identity, מאפשרים למשתמשים גישה פשוטה ובטוחה לכלל האפליקציות הארגוניות דרך כניסה בודדת. מעבר לפשטות, פתרונות אלו תומכים באימות רב-שלבי (MFA), ניתוח אנומליות, והפעלת תנאי גישה משתנים לפי רמת הסיכון (adaptive access control), תוך שמירה על חוויית משתמש גבוהה.

טכנולוגיית Zero Trust Access הופכת לסטנדרט החדש בניהול גישה בענן. בגישה זו, אין יותר הנחות אמון אוטומטיות בהתבסס על מיקומים פנימיים או זהות ברירת מחדל. כל בקשת גישה נבחנת ונבחנת מחדש לפי נסיבות ספציפיות – מי המשתמש, מאיפה התחבר, איזה מכשיר הוא משתמש ומה רמת הסיכון בזמן אמת. מערכות כגון Zscaler, Google BeyondCorp ו-Cisco Duo מאפשרות ליישם אסטרטגיית Zero Trust בענן בקנה מידה ארגוני רחב.

גם פתרונות CASB – Cloud Access Security Brokers – מציעים שכבת בקרה נוספת בגישה למשאבים בענן, ובעיקר בשירותים מבוססי SaaS. טכנולוגיות CASB מנתחות תעבורת משתמשים אל אפליקציות ענן, מזהות חריגות, מחילות מדיניות מותאמות ויכולות לחסום גישה לפי פרמטרים מוגדרים מראש. מערכות אלו משולבות לא פעם עם SIEM ופתרונות DLP ליצירת מעטפת הגנה מקיפה.

מעבר לכך, כלים מתקדמים המשלבים ניתוח מבוסס AI ו-Machine Learning ממלאים תפקיד קריטי בזיהוי דפוסי גישה חריגים ובמניעת גישה לא מורשית. לדוגמה, מערכת המזהה כי משתמש ניגש לפתע למשאב שהוא לא עבד איתו בעבר – יכולה לשלוח אזהרה, לדרוש אימות נוסף או לבלום גישה באופן מיידי. שילוב מנועים חכמים מאפשר ניהול גמיש של בקרות גישה בהסתמך על פרופילי משתמשים דינמיים.

בנוסף, הפופולריות של אוטומציה בענן הביאה לפיתוח כלי orchestration שיכולים לחבר בין כלי IAM, תהליכי DevOps ומדיניות אבטחה. פתרונות כגון HashiCorp Vault ו-AWS Secrets Manager עוסקים גם בניהול מאובטח של סודות והרשאות במערכות אוטומטיות ובקונטיינרים. כך, ניתן לממש ניהול גישה אפקטיבי גם בתשתיות CI/CD, ולשמור על אבטחה ושקיפות לאורך כל מחזור הפיתוח והבדיקה.

התקדמות נוספת היא שילוב טכנולוגיות blockchain לניהול זהויות מבוזר (Decentralised Identity – DID), המאפשרות למשתמש לשלוט בזהותו הדיגיטלית באופן עצמאי, ללא תיווך של ספק מרכזי. אמנם תחום זה עדיין מתפתח, אך פוטנציאל השימושיות בענן כמנוע לאימות זהויות מבוזרות בעתיד הקרוב הולך ומתחדד.

כאשר ארגונים בוחנים הטמעה של טכנולוגיות מתקדמות לניהול גישה, עליהם לוודא שהכלים יהיו תואמים למבנה הענן בו הם פועלים – בין אם מדובר בענן ציבורי, היברידי או רב-ענני. קריטריונים כגון יכולת אינטגרציה עם מערכות קיימות, סקלאביליות, ממשק משתמש ידידותי, וישימות בהתאם לרגולציה – הופכים קריטיים להצלחת הפרויקט ולשמירה על אבטחת סייבר בענן בסביבה משתנה במהירות.

מחפשים ייעוץ מקצועי בתחום אבטחת סייבר בענן? השאירו פרטים ויחזרו אליכם במהרה!

›› הצטרפו לערוץ היוטיוב