איומים נפוצים על מוסדות פיננסיים
המגזר הפיננסי נחשב מטרה מועדפת לתוקפי סייבר בשל הרגישות הרבה של המידע המאוחסן בו והערך הכספי הנלווה אליו. אחד האיומים המרכזיים הוא מתקפות פישינג, בהן תוקפים מנסים להונות עובדים או לקוחות להכניס פרטי התחברות באמצעות אתרים מזויפים. מתקפות אלו הופכות למתוחכמות יותר מדי שנה, ולעיתים קרובות מחקות בצורה מדויקת את אתרי הבנקים או המוסדות הפיננסיים, מה שמוביל לחשיפה של מידע רגיש ואף לאובדן כספים.
איום משמעותי נוסף הוא תוכנות כופר (Ransomware). בתרחישים אלו, פושעי סייבר מצליחים להצפין מידע קריטי של הבנק או המוסד, ודורשים כופר בעבור שחרורו. עלות ההתמודדות עם אירוע כזה עשויה לכלול הן את תשלום הכופר והן את הנזק התדמיתי והפגיעה באמינות הציבורית. במקרים מסוימים, מתקפות כופר פגעו גם ביכולת לתפקד באופן שגרתי, תוך שיבוש פעולתם של שירותים בנקאיים לאורך זמן.
גם גניבת מידע באמצעות תוכנות ריגול (Spyware) מהווה איום מתמשך. תוקפים מצליחים להחדיר קוד זדוני לרשתות מוסדות פיננסיים כדי לגנוב סיסמאות, פרטים אישיים ונתונים עסקיים רגישים. באמצעות מידע זה, ניתן לבצע הונאה פיננסית בקנה מידה גדול או למכור את המידע בשווקים אפלים (Dark Web).
התקפות מניעת שירות (DDoS) גם הן כלי נפוץ שבו נעשה שימוש כדי לשבש את פעילותם של מוסדות פיננסיים. באמצעות שליחת כמויות עצומות של בקשות גישה, תשתיות המערכת קורסות, והאתרים או השירותים האינטרנטיים של הבנקים חדלים לפעול למשך זמן מסוים. מתקפות אלו משמשות לעיתים כהסחה, בזמן שמתבצעת מתקפת חדירה מקבילה.
איומים פנימיים גם הם אינם נדירים. עובדים עם גישה למערכות רגישות עשויים – לעיתים בשל כוונה זדונית ולעיתים בשל רשלנות – לגרום לדליפת מידע או לאיפשור גישה בלתי מורשית. בשנים האחרונות, יותר מוסדות פיננסיים מטמיעים מערכות ניטור מתקדמות שמטרתן לאתר פעילות חריגה שעלולה להעיד על סיכון פנימי גבוה.
בהקשר הרחב של אבטחת סייבר, חשוב להבין כי ההתקפות אינן שגרתיות בלבד, אלא תלויות בהשתנות הטכנולוגית, בחידושים בתחום ההונאה ובהתפתחות שיטות התחמקות ממערכות אבטחה קיימות. מסיבה זו, מוסדות פיננסיים חייבים לפעול בצורה פרואקטיבית, להתעדכן באופן שוטף ולבצע התאמות במנגנוני האבטחה.
תקנות ורגולציות בתחום הסייבר
במערכת הרגולציה העוסקת באבטחה פיננסית, קיימת התקדמות מתמדת כדי להתאים את הדרישות להתפתחויות המהירות בתחום אבטחת סייבר. מאחר שהמגזר הפיננסי נמצא תחת איום מתמיד של מתקפות סייבר והונאות מתוחכמות, רגולטורים ממדינות שונות פועלים ליישום מסגרות רגולטוריות מחייבות, שנועדו לחזק את ההגנה על תשתיות בנקאיות ונתונים רגישים של לקוחות.
בישראל, המפקח על הבנקים ובנק ישראל גיבשו בשנים האחרונות קווים מנחים מחייבים שנועדו להביא ליישום של בקרות והגנות סייבר מחמירות במוסדות פיננסיים. בין ההנחיות ניתן למנות את הוראת ניהול בנקאי תקין 361, העוסקת ישירות בנושא ניהול סיכוני סייבר. הנחיה זו מחייבת מוסדות בנקאיים לבחון את סיכוני הסייבר לאורך שרשרת האספקה ולהטמיע מנגנוני אבטחה והמשכיות עסקית. מוסדות מחויבים לנהל מעקב אחרי ניסיונות חדירה, ליישם תוכניות תגובה לאירועים ולדווח לגורמים מוסמכים תוך פרק זמן קצר.
במקביל, האיחוד האירופי מחייב מוסדות פיננסיים ביישום תקנות ה-DORA (Digital Operational Resilience Act), שנכנסו לתוקפן בשנת 2022. תקנות אלו מעניקות משקל רב לחוסן התפעולי של מוסדות פיננסיים במצבים של מתקפות סייבר, תוך חובת ביצוע בדיקות חדירה, תרגולים קבועים ומעקב אחרי ספקים טכנולוגיים. מטרת הרגולציה היא לצמצם את השפעתן של מתקפות סייבר על יציבות המערכת הפיננסית כולה.
גם תקנות הגנת המידע כגון ה-GDPR באירופה או חוק הגנת הפרטיות בישראל משחקות תפקיד מרכזי. במקרה של פגיעה הנתפסת כהפרה של פרטיות הלקוח או אי מניעה של דליפת מידע, עשויים הבנקים לעמוד בפני קנסות כבדים ואובדן אמון ציבורי. מסיבה זו, ישנה דרישה ברורה להטמעת נהלים אחידים לתיעוד, אחסון, ושיתוף מידע אישי ופיננסי.
בארצות הברית, ה-Financial Industry regulatory Authority (FINRA) וה-Office of the Comptroller of the Currency (OCC) אוכפים מדיניות קפדנית ביחס לניהול סיכוני סייבר במוסדות בנקאיים. בין היתר, קיימת חובה לדווח על איומים, לבצע הערכות סיכון שוטפות, וליישם תקני אבטחה הכוללים את NIST Cybersecurity Framework, שהוא אחד מהתקנים המובילים בעולם.
נוסף על כך, תיאום הביקורות ויישום התקנים מתבצע גם מול גופים בינלאומיים כמו ה-Basel Committee on Banking Supervision, שהוציא קווים מנחים ליישום אבטחת סייבר והתמודדות עם סיכוני טכנולוגיה. גופים פיננסיים נדרשים למפות את פגיעותם, לזהות סיכונים פוטנציאליים, ולבנות תוכניות פעולה להפחתת חשיפה להונאה או חדירה חיצונית.
תהליך היישום אינו פשוט ודורש מהבנקים והגופים הפיננסיים גיוס משאבים ייעודיים, הקמת תשתיות תומכות ופיתוח יכולות לזיהוי ותגובה בזמן אמת. עם זאת, עמידה בתקנות אלו היא הכרחית לא רק לשם עמידה בדרישות החוק, אלא גם כחלק מהגנה על אמינות ויציבות המוסד. טעות נפוצה היא ההתמקדות באמצעים טכנולוגיים בלבד, מבלי להתייחס להיבטים האנושיים והארגוניים בהם הרגולציה מבקשת לטפל.
לסיכום ענייני, המעבר מרגולציה רכה להטמעה נוקשה של תקני הגנת סייבר נועד לא רק להגן מפני פרצות קיימות, אלא גם למנוע מראש את איתורן על ידי גורמים עוינים שפוגעים במערכות בנקאות ובאמון הציבורי. רגולציה אפקטיבית משמשת בלם ביקורת חשוב במערך הכולל של הפעולה נגד סיכונים קיברנטיים בענף.
שימוש בטכנולוגיות מתקדמות להגנה
המגזר הפיננסי מתמודד עם אתגרי אבטחת סייבר אינטנסיביים המחייבים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות על מנת להבטיח הגנה מרבית על תשתיות, נתוני לקוחות ותהליכים עסקיים קריטיים. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בהטמעת פתרונות מבוססי בינה מלאכותית ולמידת מכונה על ידי בנקים ומוסדות פיננסיים, במטרה לזהות דפוסי התנהגות חשודים, לנתח אנומליות בזמן אמת, ולהגיב במהירות לאירועים המחשידים כהונאה או ניסיון חדירה למערכות.
אחת ההתפתחויות המרכזיות בתחום היא השימוש בניתוח התנהגותי מבוסס AI לזיהוי בזמן אמת של פעילות חריגה מצד משתמשים פנימיים וחיצוניים כאחד. מערכות ניתוח אלה "לומדות" את הפעילות היומיומית במערכות הבנקאות, וכאשר מזוהה סטייה מהשגרה — כמו ניסיון גישה בלתי רגיל או העברת כספים חריגה — נשלחת התרעה מיידית או מופעלת פעולה אוטומטית של חסימה. כך ניתן למזער סיכונים של גניבת מידע, פריצות והונאה מתוחכמת ממקורות מגוונים.
בנוסף, מערכות SIEM (Security Information and Event Management) הופכות לחלק בלתי נפרד ממערך האבטחה הפיננסית. מערכות אלו מאפשרות איסוף ולכידת נתוני לוג ממקורות שונים, ביצוע קורלציה בין אירועים וניתוחם בזמן אמת. באותו הקשר, הטמעה של SOAR – כלומר מערכות תגובת אוטומציה לאירועי אבטחה – מאפשרת לא רק לזהות איומים, אלא גם להפעיל תרחישי תגובה מוגדרים מראש באופן מיידי, מה שמקצר את זמן החשיפה ומשפר את יכולת ההתמודדות עם מתקפות סייבר לפני שהן מתרחשות בפועל.
טכנולוגיה חשובה נוספת היא פתרונות להצפנת מידע, הכוללים גם הצפנת נתונים במנוחה (at rest) וגם בזמן העברה (in transit). מוסדות פיננסיים מאמצים פתרונות הצפנה בעלי תקנים מחמירים דוגמת AES-256, במיוחד לאור העלייה באיומי דליפת מידע והתחזות ללקוחות או אנשי צוות. זאת ועוד, שימוש בחתימות דיגיטליות ואימות רב-שלבי (Multi-Factor Authentication) הופך לסטנדרט חשוב בשמירה על פרטיות וגישה מאובטחת לשירותי הבנקאות השונים.
הענן ממשיך לתפוס תפקיד מרכזי בהגנה על תהליכים ושירותים בתחום הפיננסי, אך לצד היתרונות של גמישות ותפעול מהיר עולה צורך מיידי ביישום פתרונות הגנה מתקדמים עבור סביבות ענן היברידיות. מוסדות בנקאיים עושים שימוש בפתרונות CASB (Cloud Access Security Broker) ובטכנולוגיות ZTNA (Zero Trust Network Access), המקנות שליטה ושקיפות בכל גישת משתמשים למשאבים בענן תוך הגבלת הגישה לנתונים בהתאם לרמת הסיכון.
הטמעת טכנולוגיות לא מסתיימת ברכישת מערכות בלבד, אלא דורשת גם אופטימיזציה שוטפת לנהלי פעולה על פי תרחישי תקיפה מעודכנים. מוסדות פיננסיים מיישמים כיום סימולציות סייבר תדירות בכדי לבדוק את עמידות מערכותיהם, לבחון את איכות תגובת צוותי הסייבר ולזהות חולשות פוטנציאליות. תרגולים אלו מסייעים בשיפור נהלי תגובה והתאמה אפקטיבית למתקפות בזמן אמת — דבר שהוא קריטי לשמירה על אמון הציבור.
כחלק מהמאמץ הכולל לצמצום סיכוני סייבר והונאה בתחום הבנקאות, טכנולוגיות מתקדמות נקשרות ישירות עם הצורך להבטיח אבטחה פיננסית ברמה הגבוהה ביותר. השילוב בין אמצעים טכנולוגיים חכמים, בקרה שוטפת ויכולת תגובה מהירה מהווים כיום את הבסיס האיתן לשמירה על יציבותם של מוסדות פיננסיים והגנתם מפני מתקפות קיברנטיות הולכות ומתגברות.
אבטחת מידע במערכות בנקאיות
אבטחת המידע במערכות בנקאיות מהווה מרכיב יסוד ביכולת של המוסדות הפיננסיים לספק שירותים בטוחים ויעילים ללקוחותיהם. בשל האופי הרגיש של המידע המטופל — הכולל פרטי לקוחות, סיסמאות, נתונים עסקיים ותנועות כספיות — ישנה חובה להחיל שכבות הגנה מרובות, הכוללות אמצעים טכנולוגיים, נהלים ארגוניים ותרבות מודעות לאיומים.
הבסיס לאבטחה פיננסית אפקטיבית הוא מידור גישות (Access Control) מדויק, המאפשר גישה למידע רק על פי עקרון ההרשאה המינימלית (Least Privilege). מערכות הבנק מעצבות היררכיות גישה פנימיות, שבהן כל משתמש — בין אם לקוח או עובד — מחזיק רק בהרשאות הנדרשות לתפקידו או לצרכיו, ובכך מצמצמים את הסיכון לניתוב שגוי או זדוני של נתונים.
בנוסף, נהוג ליישם אמצעים לאימות זהות חזקים, כגון אימות דו-שלבי מבוסס טכנולוגיות ביומטריות, SMS מאובטח או אפליקציות זיהוי. אמצעים אלו משמשים עבור כניסות לחשבונות בנקאות אישיים וגם עבור פעולות רגישות דוגמת העברת סכומים גדולים או ביצוע שינויים בפרטי ההתקשרות. בכך מצמצמים באופן משמעותי את סכנת ההתחזות או הונאה מצד גורמים חיצוניים.
ברוב המערכות הבנקאיות המתקדמות, קיים מנגנון מעקב ולוגים אחר כל פעולה הנעשית על ידי משתמשים. מידע זה נבחן באופן קבוע כדי לזהות חריגות שיכולות להעיד על ניסיון חדירה למערכות, שימוש לרעה בהרשאות או פרצות בתשתיות האבטחה עצמן. מערכות SIEM ופתרונות אנליטיקה מתקדמים מאפשרים ניתוח התנהגות ותגובה אוטומטית לממצאים מחשידים.
נקודת תורפה נפוצה היא חיבורי API הפתוחים לחברות פינטק או מערכות צד שלישי, בעקבות מגמת ה-Open Banking. כדי להתמודד עם סיכונים נלווים, מוסדות בנקאיים פועלים על פי עקרונות של Zero Trust ובוחנים כל חיבור חיצוני באלגוריתמים של בדיקת אמינות, הצפנה ואימות זהות מבוסס תעודות דיגיטליות. בדרך זו, הם מפחיתים את הסיכון להזרקת קוד זדוני או ניצול לרעה של מערכות לתמיכה ביישומים או בשירותים פיננסיים חיצוניים.
הצפנת מידע מהווה מענה נחוץ לסכנות של דליפה או גישה לא מורשית למידע. מוסדות בנקאיים חייבים להבטיח שהמידע מוצפן הן בעת אחסונו והן בזמן מעברו בין מערכות או שותפים עסקיים. בנוסף, יש לנהל מפתחות הצפנה (Key Management) באופן מאובטח, תוך שימוש בטכנולוגיות HSM (Hardware Security Module) המאבטחות את יצירת המפתחות ואחסונם.
אחד המרכיבים הקריטיים באבטחת מערכות בנקאיות הוא ביצוע מבחני חדירה ובדיקות אבטחת מידע באופן תקופתי. מבחנים אלו, שנעשים על ידי צוותים פנימיים או חברות המתמחות באבטחת סייבר, מאפשרים איתור חולשות שעלולות לשמש כנקודת כניסה עבור תוקפים. ממצאים מהמבחנים גורמים לשיפור מערכות קיימות ולהטמעת מנגנוני הגנה נוספים.
לצד כל אלו, קיימת חשיבות עליונה לניהול זהויות והרשאות בצורה אחידה לאורך כל אורך חיי המשתמש — החל מתהליך ההצטרפות, דרך תחזוקת ההרשאות ועד לסיום ההתקשרות. ניהול שגוי של הרשאות עשוי לאפשר גישה מיותרת או שימוש לרעה במידע רגיש.
בסוף כל תהליך טכנולוגי קיים גם הממד האנושי — רשלנות אנושית היא אחד מהגורמים המרכזיים להתרחשות אירועי אבטחה. לכן, מוסדות הבנקאות משקיעים בהכשרת צוותים, העלאת המודעות לסכנות סייבר ובניית נוהלי תגובה לאירועי אבטחה על פי Best Practice מקובלים.
המורכבות של מערכות בנקאיות, אשר כוללות שרתי טרנזקציות, מערכות CRM, בנקאות דיגיטלית ואפליקציות לנייד, מחייבת התייחסות אבטחתית מקיפה ורב-שכבתית. כל חוליה באותו שרשרת עלולה לשמש כיעד לפגיעת סייבר או להונאה — ולכן, האינטגרציה בין מערכות השמירה, הפיקוח והתגובה מהווה חלק בלתי נפרד מההגדרה העדכנית של אבטחת מידע מוסדית.
מעוניינים לשפר את אבטחת הסייבר בארגון שלכם? רשמו את פרטיכם ונציגנו יחזרו אליכם.
תפקיד העובדים בהגנה על סייבר
במערך המורכב של אבטחת סייבר במוסדות פיננסיים, העובדים ממלאים תפקיד מרכזי ומהווים לא אחת את קו ההגנה הראשון מול ניסיונות חדירה, הונאה וניצול לרעה של משאבי המערכת. מאחר שבני אדם נוטים לטעויות, ההיסטוריה בתחום מוכיחה כי רבים מאירועי האבטחה המשמעותיים נבעו מהתנהגות שגויה, בין אם בזדון או מתוך רשלנות. לפיכך, מוסדות בנקאיים נדרשים לשלב פעולות הכשרה, ניטור ומדיניות ניהול סיכונים ממוקדת התנהגות אנושית כחלק בלתי נפרד ממערך האבטחה הפיננסית הכולל.
ראשית, ישנה חשיבות קריטית בהכשרת עובדים באופן קבוע בכל הרמות הארגוניות. באמצעות סדנאות חיות, קורסים אינטראקטיביים ובחינות תקופתיות ניתן להגביר את המודעות לסיכונים הנפוצים כמו פישינג, התחזויות בדוא”ל, וגישת יתר למידע רגיש. עובדים מיומנים ומעודכנים מהווים חומת מגן חיונית מול מתקפות סייבר מתוחכמות שמתמקדות בפיתוי פסיכולוגי. פושעים קיברנטיים משקיעים מאמצים רבים בניתוח דפוסי פעולה של עובדים כדי לשגר מתקפות ממוקדות (Spear Phishing), ועל כן נדרשת רמה גבוהה של עירנות וזהירות מצד אנשי הצוות.
תשתיות טכנולוגיות גם כן משמשות לתמיכה בניהול נאות של התנהגות עובדים. מערכות לניהול זהויות והרשאות (IAM) מאפשרות לבנקים לקבוע, לעקוב ולבקר את רמות הגישה של כל עובד, בהתאם לתפקיד ולתכולת אחריותו. כך מצמצמים משמעותית את הסיכון לשימוש לרעה, בכוונה או בשוגג, בהרשאות שיכולות לאפשר גישה לא מורשית לנתונים רגישים או ביצוע פעולות מרחיקות לכת במערכות הליבה. יתרה מכך, הטמעה של גישות כגון "Principle of Least Privilege" ו"Zero Trust" מדגישה את חשיבות הפחתת ההרשאות למינימום ההכרחי, כאשר כל גישה נבחנת ונדרשת לאימות מחודש בעת הצורך.
תרבות ארגונית של אחריות אישית ממלאת גם היא תפקיד מהותי בחיזוק האבטחה. כאשר עובדים מבינים את האחריות המונחת על כתפיהם כחלק משיקולי אבטחה פיננסית, הם נוטים לדווח על התנהגויות חריגות, תקלות טכניות או חשדות לפגיעה באבטחת המידע. מוסדות בנקאיים מובילים מעודדים מדיניות של "דלת פתוחה" לדיווחי עובדים, ואף מקיימים מערכות אנונימיות לדיווח פנימי, תוך שמירה על דיסקרטיות והימנעות מהענשה – דבר המעודד מעורבות וערנות ניהולית בשטח.
עובדים בתפקידי מפתח, כמו אנשי שירות לקוחות, מנהלי חשבונות או מחלקת תפעול טכנולוגי, חשופים במיוחד לניסיונות הונאה שעשויים לכלול תחבולות חברתיות או מניפולציות מצד גורמים עוינים. במקרה זה, לא מספיק להסתמך רק על נהלי העבודה, אלא נדרש חיזוק הלך רוח ביקורתי – חינוך לחשדנות במצבים מורכבים, אימוץ אסטרטגיות זיהוי ומניעה של דפוסי תקיפה מקובלים, ותרגול תרחישים המדמים מתקפות בזמן אמת. שימוש בסימולציות מתקפות סייבר המבוססות על תרחישים אמיתיים מאפשר לחזק את מיומנויות קבלת ההחלטות של העובדים ולהכין אותם לתגובה מהירה ונכונה בעת הצורך.
אחד התחומים המתפתחים במהירות רבה הוא ניטור התנהגות עובדים בזמן אמת באמצעות כלים מבוססי למידת מכונה. מערכות אלו מסוגלות לנתח דפוסי שימוש ולעמת אותם מול נורמות סטנדרטיות, כאשר כל סטייה בלתי מוסברת עשויה להעלות דגל אזהרה. דוגמה לכך היא ניסיון להוריד קבצים בהיקף גדול ממערכת מסוימת בתקופה קצרה – פעולה שיכולה להעיד על ניסיון גניבת מידע או חשיפת מערכות לחדירה חיצונית. בהתאמה, מערכת הניטור שולחת התרעות חכמות לגורמים הרלוונטיים ומבצעת צעדים, לעיתים באופן אוטומטי, לצמצום הסיכון או הענקת גישה רק לאחר בדיקה נוספת.
גם בעת סיום העסקה, העובד עדיין מהווה סיכון פוטנציאלי אם לא מנוהלים תהליכי Offboarding בצורה מבוקרת. כל יציאה של עובד צריכה לכלול ניטול הרשאות, צפיות, גישות מרחוק וכל אמצעי הקיים שהיה ברשותו. כשל בתהליך שכזה עלול להוביל לגישה זדונית בדיעבד, או העברת מידע רגיש לגורם מתחרה.
שותפות אקטיבית של עובדים באבטחת סייבר דורשת מחויבות מצד ההנהלה הבכירה. חיזוק ההטמעה של תרבות הגנה, מינוי קצין אבטחת מידע פנימי שמקיים דיאלוג יומיומי עם עובדים בכל הדרגים, וניהול תקשורת פנים ארגונית נכונה – כל אלו מהווים נדבכים מרכזיים ביצירת סביבת בנקאות בטוחה ומוגנת יותר.
הבנה עמוקה של תפקיד העובד באבטחת סייבר מדגישה כי לא די במערכות טכנולוגיות לבדן. דווקא השילוב בין האדם, ההליך והטכנולוגיה יוצר הגנה אפקטיבית מפני מתקפות סייבר מורכבות שנועדו לנצל פערים בהתנהגות האנושית. בהתאם, השקעה בהון האנושי חייבת להיות שקולה להשקעה באמצעים מתקדמים, אם ברצונם של מוסדות פיננסיים להבטיח אמינות לקוחותיהם ולהגן מפני הונאות מתוחכמות והפסדים פוטנציאליים.
שיתוף פעולה בין גורמים רגולטוריים ומסחריים
ככל שעולם הבנקאות והפיננסים הופך לתחום טכנולוגי גלובלי ודינמי, מתברר כי אף גוף פיננסי אינו יכול לעמוד לבדו מול האיומים ההולכים ומתעצמים בתחום אבטחת סייבר. שיתוף פעולה הדוק בין גורמים רגולטוריים, גופים מסחריים וחברות טכנולוגיה הפך לאבן יסוד בהקניית חוסן מערכתי ובמניעת הונאה בקנה מידה נרחב. שיתופי פעולה אלו מתבטאים בצורות מגוונות – החל מתיאום מדיניות רגולציה ועד לאיגום מידע מודיעיני ותגובה מהירה לאירועים בזמן אמת.
אחד המנגנונים המרכזיים לקידום שיתופי פעולה הוא פורומים לאומיים ובינלאומיים בהם משתתפים רגולטורים, בנקים, גופי ביטוח ופלטפורמות פינטק. בישראל למשל, צוותים ייעודיים בוחנים תרחישים דינמיים של מתקפות סייבר כחלק ממערך ההיערכות הלאומי. פורומים אלו מתמקדים בחשיפת נקודות תורפה משותפות, כינון מדיניות אחידה להעברת מידע רגיש בין גופים, וקביעת נוהלי תגובה בסנכרון עם רשויות המדינה, כגון מערך הסייבר הלאומי.
ברמה הבינלאומית קיימים מנגנונים לפעולה קולקטיבית, דוגמת ה-Financial Services Information Sharing and Analysis Center (FS-ISAC), המאגד גופים פיננסיים מרחבי העולם לשם שיתוף בזמן אמת של איומי סייבר, קמפיינים של פישינג או מתקפות כופר ממוקדות. מנגנון זה מאפשר תגובה מבוססת תובנה משיתוף מידע מודיעיני, שאינו זמין לכל מוסד לבדו, ובכך מחוזקים מנגנוני ההגנה הקיבוציים של כלל הענף.
הרגולטורים עצמם מבינים כיום את ערך שיתוף הפעולה לא רק במסגרת פיקוחית, אלא גם כתמיכה אקטיבית בבניית תקנים תעשייתיים. איגוד הבנקים, לדוגמה, פועל לעיתים קרובות בשיתוף עם גופים מסחריים לקביעת סטנדרטים אחידים בפרוטוקולי תקשורת, בדרישות הצפנה ובאימות זהויות למטרת אבטחה פיננסית. השאיפה היא לא רק לשמור על רגולציה מחייבת, אלא לעודד חדשנות שבבסיסה עקרונות הגנה ברורים.
מגמה בולטת נוספת היא התפתחות יוזמות משותפות בין מוסדות בנקאיים לחברות טכנולוגיה ואבטחת מידע. במסגרת זו מוקמות חממות סייבר משותפות שתכליתן לפתח פתרונות חדשניים המבוססים על טכנולוגיות AI, סימולציות בזמן אמת או פיתוח מוצרי הגנה עבור סביבת ענן. שת"פים אלו משלבים מימון, ידע וניסיון פרקטי מצד הבנקים עם חשיבה טכנולוגית פורצת דרך מצד סטארט-אפים, בדרך לחיזוק המענה למתקפות חכמות ובלתי צפויות.
דוגמה פרקטית לשיתוף פעולה מוצלח היא תרגילי סייבר משולבים, בהם משתתפים לא רק מוסדות פיננסיים אלא גם גופים רגולטוריים ויחידות אבטחת מידע ממשלתיות. במסגרת תרגילים אלו מבוצעים תרחישים סימולטיביים של מתקפה רחבה, תוך ניתוח זריזות התגובה, אינטגרציית ההתרעה בין מערכות שונות ועמידה בסטנדרטים מחייבים. הניסיון המצטבר מסייע לשפר תהליכי תגובה, לזהות חולשות תיאום ולחזק את החוסן ברמה מערכתית.
השגת שיתוף פעולה אפקטיבי אינה מובנת מאליה, והיא מתמודדת עם אתגרים של אמון, סודיות, יכולת טכנולוגית שונה ורגישויות עסקיות. יחד עם זאת, החשש מהשפעה רחבה של מתקפה על יציבות מערכות פיננסיות ועל אמון ציבורי מזרז התגייסות וולונטרית של כלל הגורמים לשיח פתוח – תהליך שבעבר נחשב למורכב ואף נדיר.
ככל שצורתה של הונאה מתוחכמת הופכת גלובלית ומבוזרת, כך עולה הצורך בתיאום בין מדינות שונות – ארגוני רגולציה בינלאומיים נדרשים להסכמות הדדיות על דרכי עבודה, העברת מידע בסביבות מוצפנות, והכרה הדדית בתקני אבטחה. דפוס זה מחייב לא רק שינוי אסטרטגי, אלא גם השקעות ממשלתיות ותעשייתיות בהקמת פלטפורמות שיתוף אסינכרוניות מאובטחות, לרבות מודלים של Sandbox רגולטוריים בהם ניתן לבחון פתרונות בשיתוף פעולה רב-לאומי.
לבסוף, ההצלחה של שיתופי פעולה תלויה לא רק ברצון טוב, אלא גם בקיומם של מנגנוני מדידה והערכה משותפים. תמיכה במודלים של מיפוי סיכונים בצורה קולקטיבית, גיבוש דוחות סיכום תקופתיים ופרסום ניתוחי אירועים מפורטים, כל אלו יוצרים בסיס ידע אחיד אשר ממנו ניתן להתקדם לתיאומים מתקדמים. רק באמצעות פעולה סינרגטית בין הגורמים הפיננסיים, הטכנולוגיים והרגולטוריים ניתן לבסס מערכת אבטחת סייבר אפקטיבית, המבצרת את אמון הציבור במערכת הבנקאית ובשירותים המקוונים המרכיבים את הכלכלה המודרנית.
ניתוח אירועים והפקת לקחים
בענף הפיננסי, ניתוח אירועי סייבר והפקת לקחים מהם הפכו לכלי קריטי במערך של אבטחת סייבר. במהלך השנים האחרונות, מספר התקפות מוצלחות נגד בנקים וחברות ביטוח ברחבי העולם המחיש את החשיבות בהבנה מעמיקה של קווי התקיפה, נקודות הכשל, והתגובה של המערכות הארגוניות. באמצעות ניתוח שיטתי של אירועים אלו, מוסדות פיננסיים יכולים לא רק להשיב את המערכת לפעולה, אלא גם לחזק את המנגנונים העתידיים ולמנוע הישנות מקרים דומים.
השלב הראשון בתהליך הוא תיעוד מדויק של האירוע. עם גילוי מתקפת סייבר, יש לאסוף בזמן אמת את כל המידע הזמין: תיעודי לוג, מבנה התקשורת שנפגעה, רשומות גישה ותיעוד פעולות יזומות. מערכות SIEM וסוקרי אבטחה נדרשים לניתוח זריז של אילו פרצות נוצלו, כיצד פעל הקוד הזדוני, והאם נגנב או שונה מידע רגיש שעלול לפגוע באבטחה פיננסית של המוסד או בלקוחותיו. דיוק בשלב זה מהווה בסיס לכל התובנות שיתקבלו בהמשך התהליך.
לאחר ניתוח האירועים, מתבצעת הערכה של כשלים בשכבות ההגנה – לדוגמה, האם מערכות הזיהוי התריעו בזמן? האם קיים פער ברמת הרשאות שהיו לעובדים? האם פעולות חריגות לא נבדקו כיאות? מטרת ההערכה היא לבחון את הפערים בין הנהלים התיאורטיים לבין היישום בפועל, ולהציע שדרוגים או החלפה של פתרונות קיימים בצורה מותאמת לתרחיש שזוהה. תהליך זה מגובה לרוב על ידי דו״חות פנימיים לדירקטוריון, ולעיתים, לצרכי רגולציה, גם בדיווח לגורמי פיקוח חיצוניים.
אחד המרכיבים הקריטיים בהפקת לקחים הוא תחקיר טכני ותפעולי הכולל את כלל הדרגים המעורבים: אבטחת מידע, מערכות מידע, משאבי אנוש ואפילו הנהלה בכירה. מתודולוגיות כגון מודל Root Cause Analysis או תחקור לפי תרשים Ishikawa נועדו לחשוף לא רק את הסיבה הישירה לפריצה, אלא גם כשלים ארגוניים מערכיים – למשל, תרבות ארגונית מקלה או חוסר בתרגול מותאם לשעת חירום. בעולם הבנקאות, תובנות אלו עוברות לעיתים קרובות לא רק שיפור מקומי, אלא גם התאמה לתהליכים אוניברסליים ברמה חוצת-חטיבות.
חלק מרכזי מהתהליך כולל תיקוף (Validation) של אמצעי הגנה לאחר יישום המלצות. לדוגמה: אם הפקת הלקחים העלתה צורך בהקשחת חיבורים חיצוניים, נדרש לבצע מבחני חדירה חדשים, המוודאים שהפרצות נחסמו. בנוסף, תדרוכים מחודשים מועברים לעובדים, כשחלקם כוללים סימולציות של מתקפות חוזרות המדמות את האירוע האמיתי. מטרת תרגולים אלו היא לחזק תגובות עתידיות, אך גם לייצר סביבה של מודעות והבנה רחבה יותר לסוגי הונאה ואיומים קיברנטיים.
מוסדות פיננסיים מובילים מדווחים לעיתים על אירועים מסוימים בפלטפורמות בין-ארגוניות לצורכי למידה הדדית. במסגרת פורומים מקומיים או גלובליים, דוגמת FS-ISAC, משותפים תרחישים אנונימיים הכוללים את עיקרי המתקפה, הכשלים שהתגלו והלקחים שהוסקו. מהלך זה נועד לאפשר לבנקים אחרים לנקוט פעולה מונעת גם אם לא חוו פגיעה ישירה, ובכך לחזק את כלל מערכת אבטחת סייבר הבנקאית.
במקרים מסוימים, תחקור האירועים מעלה נתונים מרתקים בנוגע לשיטות מתקדמות של תוקפים – כגון שימוש בכלים אוטומטיים להסוואת זהויות, או ביצוע מתקפות שליטה מרחוק ממחשבים "רדומים" שהושתלו כ-Backdoor כבר חודשים קודם. הבנה עמוקה של שיטות אלו מאפשרת לא רק נטיעת אמצעי ניטור משוכללים יותר, אלא גם שיפור בתגובות הרגולטוריות ובאופן ניתוח הסיכון בכל פרויקט עסקי חדש. בחלק מהמוסדות אף נבנה מערך של צוות למידת סיכונים שתכליתו להפוך כל אירוע הזדמנות לשדרוג רוחבי של נהלים.
לרוב, ניתוח אירועי סייבר מבליט גם את תרומת ההון האנושי לאירוע – לטוב ולרע. עובדים אשר זיהו בזמן פעילות חשודה מהווים מפתח לחסימת המתקפה, בעוד שהתנהגות רשלנית מצד אחרים עשויה הייתה להוביל לחשיפת פרטי לקוחות או פריצה לתשתית. לכן, ניתוח תקופתי של אירועים כוללים ניתוח גם של היבטים תרבותיים, ודורשים שינויים במדיניות משאבי אנוש, בפרוטוקולי ההכשרה, ובאופן הטמעת אמצעי הגנה אנושיים כחלק מבניית אבטחה פיננסית כוללת.
לסיכום, אף כי מתקפות סייבר הן בלתי נמנעות במידה מסוימת, הדרך האפקטיבית להקטין את נזקיהן היא בנייה של מנגנוני ניתוח ותגובה אינטגרטיביים. למידה אמיתית, תחקור מעמיק, והטמעה שיטתית של שינויים תורמים ליצירת מערכת של עמידות דינמית המתעדכנת ללא הרף ומבססת את יכולתם של מוסדות פיננסיים לעמוד איתנה בפני איומים הולכים ומתפתחים.
מגמות עתידיות באבטחת סייבר פיננסית
תחום אבטחת הסייבר הפיננסית נמצא בשנים האחרונות בשלב של שינוי מתמיד, כאשר הטכנולוגיה משנה את מפת האיומים והאפשרויות ההתמודדות. אחת המגמות המרכזיות שצפויות להשפיע על עתיד ההגנה במגזר הבנקאי היא האצה בשימוש במודלים מבוססי בינה מלאכותית (AI) מתקדמת. טכנולוגיות אלו מאפשרות זיהוי דפוסים חריגים ברמה גבוהה של דיוק, חיזוי מתקפות פוטנציאליות והפעלה אוטומטית של תגובות לאירועים – יתרון חיוני בהתמודדות עם איומים דינמיים ומתוחכמים במיוחד כמו הונאה פיננסית בזמן אמת.
בעולם שבו אפליקציות בנקאיות נעשות נפוצות והבנקים מאמצים מודל 'דיגיטל תחילה', גם התקפות הסייבר נעשות מותאמות אישית וממוקדות בעובדים ובלקוחות. בעתיד, ארגונים פיננסיים יאלצו לחזק את מערכות ההגנה ההיקפית ולשלב גישות מעודכנות כגון Zero Trust Architecture, מחייבת אימות מתמשך של כל גישה, גם מתוך המערכת עצמה. תפיסה זו, המובילה בתפיסת אבטחת סייבר, משנה את האופן שבו ניגשים לניהול זהויות, הרשאות וסיכוני גישה בלתי מורשית.
במקביל, הצורך ההולך וגובר בהגנה על פלטפורמות מבוססות ענן מאלץ גופים בנקאיים לאמץ רגולציות נוקשות, ולשלב פתרונות מתקדמים כגון CASB (Cloud Access Security Broker), הצפנה דינמית בזמן אמת ומדיניות ניהול מידע לפי מיקום גאוגרפי. מגמה זו צפויה להתעצם עם המעבר לעבודה מרחוק והתרחבות השימוש בספקי צד שלישי – מה שהופך את תפקוד שרשרת האספקה הדיגיטלית לקריטית בשמירה על אבטחה פיננסית אפקטיבית.
ממד נוסף הצפוי להשפיע על העתיד הוא התחזקות התקינה הגלובלית בתחום. גופים רגולטוריים מיישמים מתודולוגיות הדורשות מהבנקים לבצע מבחני לחץ קיברנטיים, סימולציות לזיהוי כשלים ולבנות תרחישי תגובה חוצי חטיבה. הדרישה לעמידה בתקן DORA באיחוד האירופי ובמסגרת ה-NIST בארה״ב תקבל גם בישראל משקל גובר, בדגש על סנכרון בין רגולציה מקומית ובינלאומית. בכך נוצרת אחידות באמות המידה של אבטחת מידע פיננסי.
מגמה בולטת נוספת נוגעת ל-Biometrics and Behavioural Analytics – ניתוח אנושי המבוסס על תנועה, מגע, והקשרים ביומטריים שמשמשים לאימות זהות וחיזוק שכבות הגנה. בעולם שבו נוכלים פיתחו דרכים לעקוף מערכות מסורתיות כמו סיסמאות או OTP, הפתרונות הביומטריים מספקים שכבת זיהוי אישית שמקשה על ביצוע הונאה ומשדרגת את רמת האבטחה באמצעים כמעט בלתי נראים למשתמש.
במקביל לחידושים הטכנולוגיים, העשור הקרוב גם צפוי למקד את תשומת הלב בפתרונות מניעה אקטיביים והישענות על מודלים חיזויים מתקדמים. שימוש ב- Threat Intelligence בזמן אמת, ניתוח Big Data והליכים של Machine Learning יסייעו לא רק בזיהוי חדירה אלא בהבנת הכוונות האמיתיות שמאחורי פעילות חשודה – שינוי גישה המוביל מתגובה לזיהוי מוקדם, מה שעשוי להפחית משמעותית את הנזקים לארגונים וללקוחות.
צד חשוב לא פחות של המגמות העתידיות נוגע לתפקיד הגורם האנושי. על אף ההתקדמות בטכנולוגיה, מערכות בנקאיות תמיד תהיינה מושפעות מגורמים אישיים. לכן, השקעה בהון האנושי תמשיך להיות מכרעת – מהכשרה ועד בניית תרבות ארגונית של זהירות ואחריות. שילוב מודלים של gamification, סימולציות ותחקור מקרים יהיה הכרחי כדי להבטיח שמודעות לאיומים תישאר גבוהה לאורך זמן גם מול עייפות משתמשים.
לאור העלייה בתדירות ועוצמת התקפות הסייבר, ממשלות ורגולטורים ימשיכו לפתח פלטפורמות שיתוף מידע אנונימיות בין גופים פיננסיים, מתוך מטרה ליצור תגובה מערכתית ולא רק נקודתית. הניסיון מביא לכך שידע משותף ועיבוד מושכל של תרחישים מאפשר יכולת תגובה טובה יותר מבעבר, והתקדמות זו צפויה להאיץ ככל שהאיומים יהפכו מורכבים יותר.
העתיד של אבטחת סייבר פיננסית עשוי להיות מבוסס על אקוסיסטם הוליסטי – שילוב של טכנולוגיה, מדיניות ותרבות. הגופים שידעו לאזן בין הכוחות האלו ולשלבם בתוך אסטרטגיה מתואמת ומתעדכנת, יובילו את התחום ויבטיחו לא רק אבטחה גבוהה יותר אלא גם יציבות ואמון ציבורי מתמשך במערכת הבנקאית.