בדיקת אבטחת מידע – כיצד לערוך הערכת סיכונים באבטחת סייבר

 

חשיבות הערכת סיכונים באבטחת סייבר

אבטחת סייבר היא סוגיה קריטית לכל עסק או ארגון, במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו איומים והתקפות סייבר הופכים לשכיחים ומורכבים יותר. אחת השיטות היעילות ביותר להגנה על מערכות מידע ונתונים היא ביצוע הערכת סיכונים מקיפה. תהליך זה מאפשר לזהות, לנתח ולהעריך את האיומים הפוטנציאליים העלולים לפגוע בתשתיות הטכנולוגיות ולספק תובנות לגבי נקודות תורפה שרצוי לטפל בהן.

ללא הערכת סיכונים מסודרת, ארגונים עלולים להיחשף למתקפות בלתי צפויות כגון מתקפות כופר, דליפות מידע או חדירות לרשתות הפנימיות. משמעות הדבר עשויה להיות לא רק פגיעה טכנית, אלא גם השלכות עסקיות חמורות הכוללות אובדן אמון הלקוחות, הפרות ציות לרגולציות מקומיות ובינלאומיות, ואף נזקים כספיים משמעותיים.

בנוסף, הערכת סיכונים סדירה מסייעת להנהלה בקבלת החלטות מושכלות לגבי תקציבי אבטחה, חלוקת משאבים ובניית מדיניות מונעת. כאשר ארגון מבצע תהליך זה באופן שוטף, הוא מסוגל להיערך מראש להתפתחויות חדשות בעולם האיומים ולשמור על רמת אבטחה גבוהה לכל פעילותו העסקית.

לסיכום, תהליך הערכת הסיכונים לא רק מסייע באיתור ובניהול איומים אלא גם משפר את היכולת העסקית של הארגון להתמודד עם אירועים בלתי צפויים. באמצעות גישה פרואקטיבית ומובנית, ארגונים יכולים להפחית את הסיכוי לנזקים חמורים ולשמור על פעילות רציפה ובטוחה לאורך זמן.

זיהוי נכסים קריטיים והערכת ערכם

השלב הראשון בכל תהליך הערכת סיכונים הוא זיהוי הנכסים החשובים ביותר לארגון והערכת ערכם. נכסים אלו יכולים להיות פיזיים, דיגיטליים או אנושיים, וכוללים מידע רגיש, תשתיות טכנולוגיות, מערכות עסקיות, קניין רוחני, ונתוני לקוחות. הבנה מעמיקה של הנכסים הקריטיים מאפשרת להגדיר סדרי עדיפויות ולמקד את מאמצי אבטחת הסייבר באותם נכסים אשר פוטנציאל הפגיעה בהם עלול לגרום להשלכות עסקיות משמעותיות.

כדי לבצע זיהוי אפקטיבי של הנכסים הקריטיים, יש להתחיל במיפוי מקיף של כל הנכסים הארגוניים. תהליך זה כולל סיווג נכסים בהתאם לחשיבותם, הערכת ההשלכות שעלולות לנבוע מחשיפה או פגיעה בכל נכס, וכן הבנת תלותם במערכות ותהליכים אחרים בארגון. בשלב זה חשוב לשתף מחלקות שונות בארגון, כגון IT, ניהול סיכונים, מחלקה משפטית ויחידות עסקיות, כדי לוודא שכל הנכסים הרלוונטיים מובאים בחשבון.

לאחר זיהוי הנכסים, יש להגדיר את הערך שלהם על בסיס קריטריונים שונים, כגון ערך כספי ישיר, חשיבות תפעולית, השפעה על מוניטין החברה, ועמידה בדרישות ציות לרגולציות מחייבות. לדוגמה, מידע אישי של לקוחות חייב להיות מוגן בהתאם לתקנות הפרטיות המקומיות והבינלאומיות, והפרה של כללי ציות עלולה לגרור קנסות משמעותיים או פגיעה באמון הלקוחות.

ערך נכס נמדד לא רק על פי חשיבותו לארגון, אלא גם על פי רמת העניין שהוא מייצר בקרב גורמים עוינים. לדוגמה, נתוני גישה למערכות פנימיות של החברה עשויים להיות יעד מרכזי עבור תוקפים, ולכן יש להקדיש מאמצים מיוחדים כדי להגן עליהם ולמנוע הדלפות.

בסיכומו של שלב זה, הארגון מקבל תמונה ברורה של הנכסים הקריטיים שלו, הערכת ערכם והשפעתם העסקית. מידע זה משמש בסיס לביצוע שלבים מתקדמים יותר בתהליך אבטחת הסייבר, כמו ניתוח איומים, הערכת פגיעות, וקביעת אסטרטגיות לניהול סיכונים.

ניתוח איומים פוטנציאליים

לאחר שזיהינו את הנכסים הקריטיים של הארגון, השלב הבא בתהליך הערכת סיכונים הוא ניתוח איומים פוטנציאליים העלולים לפגוע בנכסים אלו. איומים בתחום אבטחת סייבר יכולים להגיע ממגוון רחב של מקורות, כולל תוקפים זדוניים, טעויות אנוש, חולשות במערכות תוכנה, גורמים פנימיים בארגון ואף אסונות טבע. הבנת האיומים האפשריים והערכת ההסתברות להתרחשותם מאפשרת לארגון לנקוט באמצעי ההגנה המתאימים ולשפר את עמידותו בפני מתקפות.

לשם ניתוח יסודי של איומים, חשוב להבחין בין סוגי האיומים המרכזיים. איומים חיצוניים כוללים מתקפות סייבר מצד האקרים, קבוצות פשיעה מאורגנות ואיומים גיאופוליטיים כדוגמת מתקפות ממדינות זרות. מתקפות אלו עשויות לכלול פישינג, נוזקות, התקפות מניעת שירות (DDoS) ופריצות לרשתות הארגוניות.

בנוסף לאיומים חיצוניים, ישנו סיכון משמעותי מצד גורמים פנימיים, בין אם מדובר בעובדים המהווים איום במתכוון או במחדלים בלתי מכוונים העלולים לחשוף מידע רגיש. לדוגמה, עובד המשתמש בסיסמה חלשה או משתף מידע מסווג בצורה לא מאובטחת עלול לגרום לפרצת אבטחה חמורה.

אחד הכלים היעילים לניתוח איומים הוא שימוש במודלים כמו STRIDE, המתמקד בסיווג סוגי מתקפות אפשריות, או מודל DREAD, המשמש להערכת היקף הנזק הפוטנציאלי של כל איום. שילוב של גישות אלו בתהליכי אבטחת עסקים מאפשר לארגון להבין איזה איומים הם בעלי פוטנציאל נזק גבוה ולמקד את המשאבים בלימוד והפחתת הסיכונים הקריטיים ביותר.

לאחר זיהוי האיומים, יש צורך להעריך את הסבירות להתרחשותם ואת ההשפעה שלהם על הארגון. לצורך כך ניתן להשתמש בגישת ניתוח סיכונים כמותי ואיכותני. הערכה כמותית מבוססת על סטטיסטיקות, נתונים היסטוריים ומודלים מתמטיים להערכת הסיכויים להתקפה מסוימת. לעומת זאת, הערכה איכותנית נשענת על חוות דעת מקצועית, ניתוח תרחישים ושקלול סוגי האיומים על סמך רמת הקריטיות שלהם.

לצד הבנה מעמיקה של האיומים, ישנה חשיבות רבה גם לציות לרגולציות המחייבות, שכן הפרה של תקני ציות יכולה להוביל לקנסות ולפגיעה במוניטין הארגון. לדוגמה, תקנות כמו GDPR או חוקי הגנת המידע האמריקאיים מחייבים ארגונים להגן על נתוני לקוחות מפני זליגות ואיומים חיצוניים.

לבסוף, ניתוח איומים מהווה שלב הכרחי בכל תהליך הערכת סיכונים, שכן הוא מספק בסיס מוצק להבנת האתגרים שניצבים בפני הארגון. ניתוח מקיף ומובנה של האיומים מאפשר לגבש דרכי התמודדות אפקטיביות, לגבש מדיניות אבטחה ממוקדת ולנקוט צעדים יזומים שימנעו נזקים חמורים בעתיד.

הערכת פגיעות במערכות ובתהליכים

לאחר ניתוח האיומים הפוטנציאליים, השלב הבא בתהליך הערכת סיכונים הוא זיהוי והערכת הפגיעות במערכות ובתהליכים העסקיים של הארגון. הבנת הפגיעות הקיימות חשובה כדי לבחון כיצד גורמים זדוניים או טעויות בלתי מכוונות עלולות לנצל חולשות ולהוביל להפרות אבטחה חמורות.

פגיעות יכולה להימצא בכל רובד של המערכת – ברמת התשתית, ברמת התוכנה, בתהליכים העסקיים ואפילו בהתנהגות המשתמשים. לדוגמה, שימוש בגרסאות תוכנה ישנות שלא עודכנו עלול ליצור נקודות תורפה משמעותיות ולהקל על התקפות סייבר. כמו כן, תהליכי עבודה אשר אינם עומדים בתקני ציות כמו GDPR או ISO 27001 עלולים להוות סיכון משפטי ולגרור קנסות כבדים.

לשם הערכת הפגיעות, מומלץ לבצע סריקות אבטחה תקופתיות, בדיקות חדירות (Penetration Testing) וניתוח איומים באמצעות כלי ניטור מתקדמים. בדיקות אלו מסייעות לארגון לגלות נקודות תורפה ולהגדיר את רמת הסיכוי כי הן ינוצלו על ידי תוקפים. הפגיעויות הנפוצות כוללות הרשאות גישה רחבות מדי, שימוש בסיסמאות חלשות, חוסר הצפנה בנתוני רשת ואתרי אינטרנט פגיעים להזרקות קוד זדוני.

נוסף על ההיבטים הטכנולוגיים, חשוב להעריך גם את רמת המודעות של המשתמשים בארגון לאיומי אבטחת סייבר. מחקרים מראים כי טעויות אנוש הן אחת הסיבות המרכזיות להצלחת מתקפות פישינג והונאות דוא"ל. לפיכך, קיום הדרכות סייבר לעובדים ושימוש במדיניות אבטחה ברורה יכולים לסייע בצמצום חולשות אלו.

אחת השיטות להערכת הפגיעות היא שימוש במתודולוגיות ממוסדות כמו CVSS (Common Vulnerability Scoring System), שמטרתה לדרג את חומרת הפגיעות לפי קריטריונים מובנים, כגון קלות הניצול והשפעה פוטנציאלית על המערכת. שיטה נוספת היא ביצוע ניתוח סיכונים עפ"י מסגרות עבודה של NIST ו-ISO, המספקות הנחיות מקיפות לבקרת אבטחה ולניהול חולשות מערכתיות.

לאחר זיהוי הפגיעות, חיוני להצליב את הנתונים עם האיומים שניתחנו קודם לכן, כדי להבין אילו פגיעויות מציבות את הארגון בסיכון הגבוה ביותר. לדוגמה, אם במערכת מסוימת נמצאה פגיעות קריטית ומנגד, קיימת עלייה במספר ניסיונות התקיפה בתחום, הרי שהסיכון גבוה ויש לתת לו עדיפות גבוהה בטיפול. לכן, יש לשלב בין הערכות איכותניות וכמותיות כדי לגבש מדיניות יישומית מיטבית.

בסופו של תהליך זה, הארגון מקבל תמונה ברורה של מצב הפגיעות במערכות ובתהליכים העסקיים שלו, מה שמאפשר לו לקבוע את סדרי העדיפויות להקשחת אבטחה ולמזעור סיכונים. ניתוח פגיעויות יסודי ומקיף הוא יסוד מרכזי לכל תוכנית אבטחת סייבר מתקדמת, מאפשר עמידה בדרישות ציות ומצמצם את הסבירות לפגיעה חמורה בנכסים הקריטיים של הארגון.

חישוב רמות סיכון והתמודדות עם איומים

לאחר זיהוי האיומים והערכת הפגיעות, השלב הבא בתהליך הערכת סיכונים הוא חישוב רמת הסיכון של כל איום באופן שיטתי. חישוב זה מאפשר לקבוע מהם הסיכונים הקריטיים ביותר, וכיצד יש להתמודד עמם כדי למזער נזקים פוטנציאליים. ניתוח הסיכון מבוצע לרוב על בסיס שילוב של הערכה כמותית ואיכותנית, המסייעות להבין מהו היקף הבעיה והאמצעים הנדרשים להתמודדות.

מודל מקובל לחישוב רמות סיכון הוא המשוואה: סיכון = הסתברות האירוע × השפעת האירוע. במסגרתה, ההסתברות מודדת את הסיכוי שאיום מסוים יתממש, בעוד השפעת האירוע משקפת את חומרת הנזק שייגרם לארגון אם האיום יתממש. ככל שההסתברות גבוהה יותר והנזק משמעותי יותר, כך הסיכון מוגדר כגבוה יותר.

למשל, במסגרת אבטחת סייבר, מתקפות פישינג הן איומים בעלי הסתברות גבוהה, מכיוון שמדובר בטכניקה נפוצה מאוד. אם לארגון יש נהלי אימות חזקים והדרכות לעובדים, ההשפעה של מתקפה כזו עלולה להיות נמוכה, ולכן רמת הסיכון תתועדף בהתאם. עם זאת, פרצה קריטית בשרת שמכילה מידע רגיש עלולה להיות בעלת סיכון גבוה, שכן היא משלבת גם הסתברות גבוהה לניצול וגם נזק משמעותי במקרה של דליפת מידע.

אחת הדרכים להעריך ולדרג סיכונים היא באמצעות שימוש בשיטות כגון מטריצת סיכונים, המחלקת את הסיכונים לפי קטגוריות חומרה (נמוך, בינוני, גבוה, קריטי). שיטה זו מאפשרת לארגון לקבוע מהם הסיכונים שיש לטפל בהם באופן מיידי, לעומת סיכונים שניתן להפחית באמצעות בקרות אבטחה נוספות.

לאחר חישוב רמות הסיכון, יש צורך לגבש דרכי התמודדות מותאמות לכל אחד מהם. יש שלוש אסטרטגיות עיקריות לניהול סיכונים:

• הפחתת סיכון: יישום בקרות אבטחה, כגון חומות אש, הצפנה והטמעת נהלים מחמירים לניהול זהויות וגישה.
• העברת סיכון: שימוש בביטוח סייבר או העברת משימות לנותני שירות חיצוניים אשר אחראים על אבטחת המידע.
• קבלת הסיכון: כאשר ההסתברות או ההשפעה נמוכות, ייתכן שהארגון יבחר להיות מודע לסיכון אך לא לנקוט באמצעים נוספים להפחתתו.

מעבר להטמעת מדיניות פנימית, חשוב לוודא עמידה בתקני ציות המחייבים תהליכי הקשחה וגיבוש דוח סיכונים. תקנים בינלאומיים כגון GDPR או ISO 27001 מחייבים ארגונים לבצע הערכת סיכונים בצורה שיטתית ולדווח על צעדים מניעתיים. ציות לרגולציות אלו לא רק מסייע במניעת קנסות כבדים אלא גם משפר את אמון הלקוחות והשותפים.

לבסוף, על הארגון לבחון באופן רציף את האיומים והסיכונים החדשים שעולים בסביבת הסייבר המתפתחת. פלטפורמות לאיסוף מודיעין איומים וניתוח נתונים בזמן אמת מסייעות להתאים את אמצעי ההתמודדות כך שיהיו רלוונטיים ויעילים למול גורמי איום דינמיים.

קביעת אסטרטגיות לניהול והפחתת סיכונים

לאחר חישוב והבנת רמות הסיכון השונות, יש להגדיר אסטרטגיות מעשיות לניהול והפחתת הסיכונים שזוהו. גישה זו חיונית לשמירה על יציבות העסק ולמניעת פגיעות אפשריות במערכות, בנתונים ובתהליכים הקריטיים של הארגון. כל אסטרטגיה צריכה להתאים למבנה העסקי של הארגון, לתשתיות הקיימות ולרגולציות המחייבות בתחום אבטחת סייבר.

במהלך קביעת האסטרטגיות, יש להתמקד בכמה גישות מרכזיות:

• הימנעות מסיכון: גישה זו מיושמת כאשר ניתן לבטל את הסיכון לחלוטין על ידי שינוי תהליכי עבודה או ביטול פעילויות מסוימות. לדוגמה, אם מערכת ישנה מהווה סיכון משמעותי בשל חולשות אבטחה, ניתן לבחור להפסיק את השימוש בה ולהעביר את הפעילות לפלטפורמה מאובטחת יותר.
• הפחתת סיכון: הדרך השכיחה ביותר לניהול סיכונים היא יישום אמצעי הגנה טכנולוגיים כגון אימות רב-שלבי (MFA), הצפנת נתונים, מערכות בקרת גישה וחומות אש מתקדמות. בנוסף, ניתן להטמיע נהלי עבודה מחמירים יותר, ביצוע הדרכות מגבירות מודעות לעובדים והפעלת ניטור חכם לזיהוי אנומליות בפעילות הרשת.
• העברת סיכון: פירושו של דבר הוא העברת האחריות המשפטית או הפיננסית לצד שלישי. אופציה זו נפוצה במיוחד במקרים של רכישת ביטוח סייבר או מיקור חוץ לתהליכים קריטיים כגון אבטחת נתונים ושירותי SOC (Security Operations Centre).
• קבלת סיכון: קיימים מקרים שבהם הארגון מחליט להכיר בסיכון ולהשלים עם קיומו מתוך הבנה כי ההסתברות להתרחשותו נמוכה או שההשפעה העסקית שלו אינה משמעותית. חשוב שמקרים אלו ייבחנו היטב ויאושרו על ידי מקבלי ההחלטות.

כחלק מקביעת האסטרטגיות, חיוני לשלב תהליכי ציות לרגולציות ולתקנים בתכנון האבטחה של הארגון. עמידה בתקנים כגון ISO 27001, NIST, GDPR ורגולציות מקומיות מסייעת לא רק בניהול סיכונים אלא גם ביצירת מסגרת עבודה מסודרת וברורה להתמודדות עם איומים עתידיים.

תהליך זה אינו חד-פעמי – יש להמשיך ולבצע עדכונים שוטפים לאסטרטגיות בהתאם לשינויים בנוף האיומים, לטכנולוגיות חדשות ולדרישות רגולטוריות מתפתחות. ניטור סיכונים מתמשך מאפשר גמישות והתאמה מהירה גם מול איומים בלתי צפויים, ובכך משפר את ההתמודדות הארגונית מול אתגרי אבטחת עסקים המודרניים.

יישום בקרות ומדיניות אבטחה

לאחר קביעת אסטרטגיות לניהול סיכונים, הצעד הבא הוא יישום בקרות ומדיניות אבטחה כחלק מהגנת הארגון. בקרות אבטחה מסייעות למנוע פרצות במערכות, להפחית את הסיכונים שזוהו ולשפר את מוכנות הארגון לאיומי סייבר שונים. כדי להבטיח הגנה מקיפה, יש לשלב הן בקרות טכניות והן בקרות תהליכיות, תוך התאמה לתקנים בינלאומיים ולדרישות ציות מחייבות.

בקרות טכניות כוללות כלי אבטחה מתקדמים כגון מערכות זיהוי ומניעה של חדירות (IDS/IPS), הצפנת נתונים, חומות אש, אימות רב-שלבי (MFA) ופתרונות לניטור פעילות ברשת. פתרונות אלה מסייעים בצמצום הסיכוי לניצול חולשות קיימות ושומרים על המידע הארגוני מפני גישה בלתי מורשית.

מעבר לאמצעים טכנולוגיים, יש ליישם בקרות תהליכיות מרמת הנהלים הפנימיים ועד למדיניות אבטחת מידע כוללת. על הארגון להגדיר ולתחזק מדיניות מוגדרת לניהול סיסמאות, בקרת גישה, טיפול באירועי אבטחת סייבר ותהליכי גיבוי נתונים. בנוסף, יש לבצע הדרכות סדירות לעובדים בנוגע לסיכוני סייבר ולחזק את המודעות לפישינג, הנדסה חברתית ועקרונות עבודה בטוחים ברשת הארגונית.

עמידה בתקני ציות מחייבת ניהול מסודר של בקרות האבטחה בהתאם לרגולציות כגון GDPR, ISO 27001 ו-NIST. הציות לתקנים אלו לא רק משפר את רמת האבטחה הארגונית, אלא גם מצמצם חשיפה משפטית ומגן על הארגון מפני סנקציות רגולטוריות.

תהליך יישום הבקרות חייב להיות דינמי ומותאם לשינויים המתמידים בעולם הסייבר. מומלץ לבצע בדיקות חדירות תקופתיות (Penetration Testing), סקרי הערכת חולשות ולשפר את מנגנוני התגובה לאירועי אבטחה. תרגולי המשכיות עסקית והתאוששות מאסון (BCP/DRP) חיוניים גם הם להבטחת יציבות תפעולית במקרה של מתקפה או כשל טכני.

לסיכום, יישום בקרות ומדיניות אבטחה מהווה נדבך מרכזי בניהול סיכונים אפקטיבי. על ידי שילוב פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, אכיפת נהלים מחמירים ועמידה בתקני ציות, הארגון יוכל להתמודד בצורה מיטבית עם האיומים ולהבטיח סביבת עבודה מאובטחת לאורך זמן.

ניטור, סקירה ועדכון מתמיד של הערכת הסיכונים

תהליך הערכת סיכונים אינו מסתיים בשלב יישום הבקרות וההגנות, אלא דורש ניטור, סקירה ועדכון מתמיד של אסטרטגיות אבטחת סייבר. הסביבה הדיגיטלית דינמית, והאיומים מתפתחים ללא הרף, מה שמחייב ארגונים להיות ערניים ולוודא כי המדיניות ואמצעי ההגנה מיושמים ביעילות.

ראשית, ניטור מתמשך של מערכות וטכנולוגיות אבטחה מאפשר לזהות איומים ופגיעות בזמן אמת. שימוש בכלים כמו SIEM (Security Information and Event Management) מאפשר לארגון לנתח יומני פעילות (logs) ולזהות דפוסים חריגים אשר עשויים להעיד על מתקפות סייבר. בנוסף, ניטור אקטיבי של רשתות על ידי מערכות לזיהוי חדירות (IDS/IPS) מסייע לזהות ניסיונות פריצה ולמנוע אותם לפני שהם מתממשים.

כמו כן, עריכת סקרי פגיעות תקופתיים ובדיקות חדירות (Penetration Testing) מאפשרים לארגון להעריך האם מערכותיו נותרו מוגנות בפני איומים חדשים. יש לבחון האם בקרות קיימות נותנות מענה מספק או שיש צורך בעדכון שלהן. כלי אבטחה כגון ניתוחי פגיעויות אוטומטיים יכולים לזהות פרצות חדשות במערכות הפעלה, תוכנות ופרוטוקולי רשת, ולספק המלצות להקשחת האבטחה.

חשוב גם לבצע עדכונים שוטפים למדיניות ולנהלי אבטחת עסקים. רגולציות ותקני ציות כגון ISO 27001 ו-GDPR משתנים מעת לעת, וארגון שלא יתאים את עצמו לשינויים אלו עלול למצוא עצמו חשוף לסיכונים משמעותיים ואף לקנסות.הערכת סיכונים מחייבת סקירה שיטתית של ההשפעות הרגולטוריות והשינויים בשוק, ולכן מומלץ שהארגון יבצע סקרי סיכונים תקופתיים, לכל הפחות אחת לשנה, ובמקרים מסוימים אף בתדירות גבוהה יותר.

כחלק מהניטור התמידי, יש ליצור מנגנוני דיווח ומעקב על אירועי אבטחה שהתגלו בתוך הארגון. תקשורת פתוחה בין צוותי IT, הנהלה וצוותי תגובה לאירועי סייבר (CSIRT) מסייעת להערכת השפעה מהירה ולשיפור יכולות ההתאוששות מאירועים קריטיים. יומני אירועים, מערכות SOC (Security Operations Centre) ומודיעין איומים המתקבל מגורמים חיצוניים מסייעים בהבנת הכיוונים החדשים של איומים דיגיטליים והיערכות מותאמת.

לבסוף, יש לשלב את הצוותים הארגוניים בהכשרה והדרכה שוטפת. מודעות העובדים לאיומים עכשוויים, כמו מתקפות פישינג והנדסה חברתית, מסייעת לצמצם נקודות תורפה משמעותיות. יש לקיים סימולציות והדמיות מתקפות (Red Team Exercises) ולהטמיע תרבות ארגונית שבה אבטחת סייבר הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהשגרה היומית.

באמצעות שילוב של ניטור מתקדם, סקירת תהליכים שוטפת, עדכון נהלים והדרכת צוותים, הארגון יכול להבטיח שהתהליך של הערכת סיכונים יהיה דינמי ומתמשך. כך ניתן להתמודד היטב עם איומים חדשים, לשפר עמידות מפני מתקפות ולשמור על מערכות הארגון מאובטחות לאורך זמן.

רוצים לוודא שהמערכות שלכם בטוחות? השאירו פרטים והצטרפו לבדיקה מקצועית עם המומחים שלנו.

›› הצטרפו לערוץ היוטיוב