כיצד עסקים יכולים ליצור תוכנית תגובה לתקריות בשילוב תוכנות אבטחת מידע

זיהוי סוגי התקריות האפשריות

בכדי לבנות תוכנית תגובה לתקריות אפקטיבית, חשוב תחילה לזהות את סוגי התקריות שהעסק עלול להתמודד איתן. תהליך זה מאפשר להבין את האיומים המרכזיים ולהיערך בצורה פרואקטיבית. התקריות האפשריות עשויות לנוע בין תקלות טכנולוגיות, אירועי אבטחת סייבר, פריצות למידע רגיש, ועד אסונות טבע או תקלות בציוד קריטי.

אחד התחומים החשובים ביותר כיום הוא זיהוי תקריות דיגיטליות כגון ניסיון חדירה לרשת הארגונית, הפצת נוזקה, גניבת סיסמאות או פגיעה בנתונים. תקריות כאלה עלולות להשפיע ישירות על תפקוד העסק, להביא לאובדן הכנסות ולעיתים אף לפגיעה במוניטין. זיהוי מוקדם של תקריות אלו במסגרת ניהול סיכונים מאפשר תגובה מהירה והפחתת נזקים בזמן אמת.

כחלק מהניתוח, חשוב לשקלל תרחישים אפשריים לפי הענף שבו פועל העסק. לדוגמה, בארגונים בתחום הבריאות ישנה רגישות מיוחדת לחדירה למידע רפואי. בתחום הפיננסי, החשש המרכזי הוא גישה לא מורשית לחשבונות בנק או מידע פיננסי של לקוחות. עוד סוגי תקריות יש לכלול תקלות פיזיות – כמו ניתוקים בחשמל, בעיות בחומרה, שריפות או הצפות – שיכולות להוביל להשבתת מערכות תפעוליות וחוסר גישה לנתונים קריטיים.

יתרה מזאת, חובה למפות את מקורות הסיכון הפנימיים בארגון, כגון טעויות אנושיות, התנהלות לא תקינה של עובדים או גישה לא מבוקרת למידע. לעיתים, הסיכון הפנימי מהווה גורם עיקרי לפגיעה במידע. לכן יש לבצע הערכה כוללת של אפשרויות התרחשות, שתספק בסיס ברור להגדרת אמצעי הגנה מתאימים ולבנייה של נהלים מותאמים לכל סוג תקרית.

לסיכום שלב זה, מיפוי סוגי תקריות הוא חלק בלתי נפרד מיישום מדיניות ניהול סיכונים יעילה. ידע מוקדם על סוג האירועים האפשריים מסייע לארגון להיערך כראוי ולהגיב מהר וביעילות בעת הצורך. ככל שהזיהוי מדויק ומבוסס יותר, כך יכולת הארגון למזער נזקים ולהבטיח המשכיות עסקית משתפרת.

הערכת סיכונים והשפעתם על העסק

לאחר זיהוי סוגי התקריות האפשריות, על הארגון לבצע הערכת סיכונים מסודרת, שמטרתה להבין אילו מן התקריות מהוות סיכון ממשי לפעילות התקינה של העסק ומהי רמת השפעתן הפוטנציאלית. תהליך זה הוא הליבה של ניהול סיכונים מודרני, והוא מאפשר קבלת החלטות מבוססת נתונים לצורך תיעדוף ההיערכות ומיקוד המשאבים באזורים הרגישים ביותר.

בשלב ההערכה, יש לנתח כל סיכון פוטנציאלי לפי שני פרמטרים עיקריים: ההסתברות להתרחשות ורמת ההשפעה. לדוגמה, תקרית של פגיעה בנתונים כתוצאה מפריצה למערכת הארגונית עלולה להתרחש בתדירות נמוכה, אך הנזק שייגרם אם תתרחש עשוי להיות גבוה במיוחד – פגיעה בהמשכיות העסקית, אובדן אמון מצד לקוחות, תביעות משפטיות ולעיתים עלויות כלכליות של מיליוני שקלים.

חשוב ליישם שיטות מקובלות לביצוע הערכת סיכונים, כמו ניתוח SWOT (חוזקות, חולשות, הזדמנויות ואיומים) או מטריצת סבירות/השפעה (Risk Matrix), המאפשרת לדרג כל תרחיש אפשרי באופן ויזואלי ולאמוד את האיום שהוא מהווה. כמו כן, חשוב לכלול בחישוב את ההשלכות האפשריות על נכסי מידע, נכסים פיזיים, מערכות תשתית, תהליכים עסקיים קריטיים ואף על מוניטין הארגון.

ארגונים שעוסקים בשירותים דיגיטליים, במסחר מקוון או בשמירה על מידע רגיש נדרשים להתייחס ברצינות יתרה לסיכוני אבטחת סייבר. תרחישים כמו מתקפת כופרה (Ransomware), גניבת זהויות או חשיפה של נתונים אישיים עלולים לשבש את יכולת הפעולה היומיומית ולגרום לקנסות לפי חוקי הגנת הפרטיות. לכן, חשוב להכניס לסקירה גם את הסיכונים שמקורם בגורמים חיצוניים – תוקפים, מתחרים זדוניים, או אפילו אסונות טבע.

מלבד הסיכונים הטכנולוגיים, יש לבחון גם סיכונים תפעוליים ואנושיים – סטרס גבוה על העובדים, שינויים ארגוניים לא מתוכננים, חוסר בהכשרה מספקת או משימות שמשאירות פרצות אבטחה במערכות התפעול. אלו עשויים להוביל לטעויות אנוש ולגרום לתקריות שיגרמו לפגיעה בנתונים ואף לאובדן הכנסות.

הערכת סיכונים צריכה להתבצע תוך התייעצות עם נציגים ממחלקות שונות בארגון – IT, משפטית, ניהול משאבי אנוש, שיווק ועוד – משום שאיומים שונים משפיעים על כל אחד מהם באופנים שונים. הנתונים המתקבלים מהערכת הסיכונים משמשים בסיס הכרחי לבניית תוכנית תגובה לתקריות, הכוללת פרוטוקולים ונהלים מותאמים לרמת הסיכון ולסוג התרחיש.

באופן זה, חברות יכולות להבטיח שהתגובה לאירועים תהיה מוצלחת, מיידית ומבוססת תכנון מראש, ולא תגובה אימפולסיבית שעלולה להחמיר את הנזק. סקר סיכונים שמתבצע בתדירות סדירה גם מאפשר לארגון להתאים את עצמו לשינויים בסביבה העסקית, החברתית והטכנולוגית, לחזק את מערך ההגנה – ולמזער את הסיכוי וההשלכות של תקריות.

קביעת צוות תגובה לתקריות

בהגדרת צוות תגובה לתקריות, יש לבחור בעלי תפקידים מרכזיים מתוך כלל המחלקות הרלוונטיות בארגון, כולל מחלקת IT, אבטחת מידע, הנהלה, משפטית, תקשורת, ומשאבי אנוש. צוות זה יהיה אחראי ליישום מהיר ומדויק של תוכנית התגובה בעת תקריות אבטחת סייבר, תקלות טכנולוגיות או מקרים של פגיעה בנתונים. לכל חבר בצוות צריכה להיות הגדרה ברורה של תחומי האחריות, על מנת למנוע כפילויות או בלבול בזמן אמת.

צוות התגובה צריך לכלול מתאם ראשי שמרכז את פעילות הצוות ונוטל את ההובלה. האדם הזה יהיה בדרך כלל מנהל טכנולוגיות המידע (CIO) או מנהל אבטחת המידע (CISO), אשר בקיא הן בהיבטים הטכניים והן בהיבטים הארגוניים של תגובה לתקריות. לצידו, יש לשלב אנשי מקצוע נוספים: מהנדסי רשת, מנהלי מערכות, דוברים מקצועיים לניהול תקשורתי, יועצים משפטיים ומנהלי משאבי אנוש, בהתאם לסוג התקרית והיקפה.

בעת הקמת הצוות, יש לכלול גם נוהלי גיבוי – לקבוע חלופות לכל תפקיד מרכזי בצוות, כדי להבטיח זמינות רציפה גם במצבים חריגים. כמו כן, רצוי לנסח מסמך 'רשימת אנשי מפתח לתגובה', עם פרטי קשר עדכניים של כלל חברי הצוות, כולל דרכי התקשרות מחוץ לשעות העבודה. גישה מהירה לרשימה זו יכולה לייעל משמעותית את זמן התגובה ולאפשר ניהול יעיל של התקרית.

חלק חשוב באפיון הצוות הוא שילוב מומחי תוכן מהשטח – עובדים שמכירים את תהליכי העבודה היומיומיים ויודעים לזהות במהירות נקודות קריטיות שעלולות להיפגע. הידע של העובדים מאפשר לצוות התגובה לקבוע קדימויות ולהתרכז בתהליכים העסקיים החשובים ביותר בעת משבר. במיוחד כשמדובר באירועים עם פוטנציאל לפגיעה במוניטין או פגיעה בנתונים רגישים, מידע זה הופך חיוני ליכולת קבלת החלטות מדויקת.

כדי לחזק את יעילות צוות התגובה, יש להבטיח שיוקצה להם תקציב מתאים, כלים טכנולוגיים מתקדמים ונהלים מאורגנים. מעבר לכך, הצוות צריך לתפקד כחלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ניהול סיכונים כוללת של הארגון, ולשתף פעולה עם יחידות נוספות בזמני שגרה. עבודה משולבת זו תאפשר תגובה מתואמת ומשולבת בעת התרחשות תקרית, מבלי ליצור חיכוכים פנימיים או עיכובים מיותרים.

לסיכום חלק זה, צוות תגובה לתקריות מהווה את לב ליבה של מערך ההיערכות הארגוני לאירועים בלתי צפויים. ככל שההרכב, הסמכויות והנהלים ברורים יותר, כך יעילות תוכנית התגובה לתקריות עולה, והיכולת להתמודד עם איומים כמו חדירה למידע, נזק למערכות תפעוליות או אובדן אפשרי של נתוני לקוחות – משתפרת באופן ממשי.

פיתוח נהלים ופרוטוקולים מובנים

עבור כל סוג תקרית שזוהה והוערך, יש לגבש נהלים ופרוטוקולים מפורטים אשר יתוו את האופן בו הארגון יגיב בעת התרחשותה. הנוהל מהווה בסיס לפעולה שקולה ומהירה ומפחית את הסיכון לפעולות אימפולסיביות או חוסר תיאום בזמן משבר. פרוטוקול מוגדר היטב מאפשר לכל בעלי התפקידים להבין את תחום אחריותם ולהפעיל צעדים בהתאם לרמת החומרה של האירוע. למשל, במקרה של פגיעה בנתונים עקב מתקפת כופרה, הנוהל יכול לכלול ניתוק מיידי של המערכת מהרשת, דיווח לצוות ה-IT, והתחלת תהליך שחזור מידע מגיבויים.

על הנהלים לכלול סדר פעולות ברור, מנגנוני קבלת החלטות, והבחנה בין רמות חומרה של תקריות. לדוגמה, אבחנה בין תקלת מערכת נקודתית לבין אבטחת סייבר משמעותית הכוללת זליגת מידע רגיש תכתיב תגובות שונות, גם בטווחי זמן וגם בזהות הגורמים המעורבים. נהלים אלה צריכים להתייחס לא רק להיבטים הטכנולוגיים, אלא גם להיבטים תקשורתיים, משפטיים ותפעוליים. לדוגמה, בעת תקרית עם השלכה על לקוחות, הפרוטוקול עשוי לכלול שליחת הודעה אחידה לתקשורת או עדכון של דובר החברה.

במסגרת פרוטוקול התגובה, חשוב לשלב נוהלי תיעוד בזמן אמת – כל פעולה שבוצעה, גורם שדיווח, נתונים שנפגעו ואמצעים שיינקטו לתיקון התקלה. תיעוד זה חיוני להפקת לקחים ולשיפור מתמיד של ניהול סיכונים, וכן מאפשר עמידה בדרישות החוק, במיוחד במקרים של תקריות הכוללות מידע אישי או מידע פיננסי של לקוחות.

בניית הנהלים נדרשת להישען על עקרונות Best Practices מוכרים בתחום, לרבות מתודולוגיות מקובלות כגון NIST או ISO 27035, העוסקות באופן מובנה בתהליך תגובה לתקריות. המתודולוגיות כוללות שלבים ברורים של גילוי התקרית, הערכת חומרה, בידוד, תגובה, תיקון, ושחזור פעילות מלאה. שילוב סטנדרטים אלו מגביר את אמינות התוכנית ומשפר את מוכנות הארגון בפני רגולציה חיצונית.

הנהלים שנקבעים לשעת חירום חייבים לפעול גם במצב של זליגת מידע ממקורות פנימיים – כמו עובד שמפזר קובץ רגיש ללא הרשאה – ולא רק באירועי אבטחת סייבר חיצוניים. כך, למשל, פרוטוקול שנבנה על מנת להתמודד עם תרחיש של גישה לא מוסמכת יכול לכלול שלב של חסימה מיידית של המשתמש במערכת, פתיחת בדיקה פנימית, ועדכונם של נציגים מהמחלקה המשפטית והנהלת משאבי האנוש.

הפרוטוקולים והנהלים צריכים להיות כתובים בצורה תמציתית וברורה, ללא תלות גבוהה במונחים טכניים, על מנת שיתאימו גם לעובדים שאינם טכנולוגיים. כמו כן, נדרשת הפצה מסודרת של הנהלים ולווידוא כי הם זמינים לכל העובדים הרלוונטיים – בין אם באמצעים דיגיטליים מאובטחים ובין אם בעותקים פיזיים הנמצאים במוקדים מרכזיים של הארגון.

באמצעות תיעוד נהלים ופרוטוקולים מסודרים, הארגון מבסס תרבות תאגידית המקדשת מוכנות ומשמעת ארגונית. כל תהליך כזה חוסך זמן קריטי בשעת לחץ, מצמצם אי ודאות ומאפשר ביצוע פעולתי מדויק ויעיל – בין אם מדובר בתהליך פנימי של ניהול סיכונים, או בצורך חיצוני לעמידה בתקנות הגנה על פרטיות והעברת דיווחים לרשויות.

מעוניינים בשירותי אבטחת סייבר ואבטחת מידע? השאירו פרטים ונחזור אליכם!

הדרכה והכשרת עובדים להתמודדות עם תקריות

בכדי להבטיח תגובה אפקטיבית וניהול מקצועי של כל סוגי התקריות, יש להקנות לעובדים את הכלים הנדרשים לזיהוי, תגובה ודיווח בעת משבר. הדרכה והכשרה שיטתית הן מרכיב מרכזי ביישום מוצלח של תוכנית תגובה לתקריות. חשוב להקנות לא רק ידע טכני, אלא גם הבנה חוצה-ארגון לגבי ההשפעות של תקריות שונות – לרבות פגיעה בנתונים, מתקפות אבטחת סייבר, כשלים תפעוליים וטעויות אנוש.

הכשרות מקצועיות צריכות להיות מותאמות לתפקידים השונים בארגון. לדוגמה, מחלקת ה-IT תעבור הדרכות מעמיקות על תגובה טכנית, תחקור תרחישים מורכבים והפעלת כלים לזיהוי מתקפות, בעוד שעובדים מהשירות או מכירות ילמדו לזהות סימנים מוקדמים לתקלה, כיצד לדווח לערוצים ייעודיים, ואילו תקשורות מותרות מול לקוחות בשעת תקרית. הדרך להצלחה טמונה בהבנה שכל עובד הוא 'קו הגנה ראשון'.

כחלק מההכשרה, חשוב לשלב סימולציות ותסריטי דמה המדמים התמודדות עם תקריות בזמן אמת. כך לדוגמה, ניתן לערוך תרגיל המדמה פריצת סייבר הכוללת ניסיון גישה לא מורשית למערכת לקוחות – בו נבדקת תגובת העובדים, יכולת התיעוד וההפניה לגורמים המתאימים. תרגילים אלו לא רק מגבירים את המוכנות, אלא גם חושפים חולשות בתהליכים או חוסר ידע שיש לתקן.

מעבר לכך, הדרכות קבועות תורמות ליצירת תרבות ארגונית של מוכנות ואחריות. העובדים ירגישו מעורבים יותר כאשר הם מבינים כיצד תקרית עלולה להשפיע ישירות על תפקודם, מוניטין הארגון ואף על פרטיות הלקוחות. חשוב לעורר מודעות גם לסוגי תקיפות מתוחכמות יותר – פישינג מותאם אישית, הנדסה חברתית, או שימוש לא מבוקר בכוננים חיצוניים – אשר כוללים אתגרי ניהול סיכונים ברמה אנושית ויומיומית.

בנוסף, יש לשים דגש על הכשרת עובדים חדשים כחלק קבוע מתהליך הקליטה לארגון. יש להדריך כל מצטרף חדש לגבי מדיניות האבטחה, פרוטוקולי תגובה לתקריות, דרכי דיווח, ונוהלי שימוש בטכנולוגיה. הדרכה זו מתבצעת בצורה פרואקטיבית, ומפחיתה את הסיכון לגורם פנימי שיוביל, גם בטעות, לפגיעה בנתונים או חשיפה לא מבוקרת.

עוד מומלץ לקיים מבחנים תקופתיים קצרים להערכת רמת ההבנה של העובדים – בין אם באופן מקוון, או כחלק מהרצאות פרונטליות. תהליך זה עוזר לארגון לזהות פערים בידע ולתכנן סבבי רענון והכשרה בצורה מדויקת, במקום להסתמך על תחושות בטן בלבד. לדוגמה, אם נמצא שקבוצת עובדים אינה מזהה דוא"ל פישינג שמתחזה לדוא"ל פנימי, יש להסיק כי יש לחזור ולהדגיש נושא זה בהכשרות הקרובות.

כדי להבטיח יישום אפקטיבי של תוכנית ההדרכה, יש לאפיין אחראי הדרכה פנימי או חיצוני שינהל את תהליך ההטמעה. האחריות שלו כוללת תיעוד של תכני ההדרכה, תיאום לו"זים, ומעקב אחר נוכחות, הבנה ומשוב מהמשתתפים. יתרון מהותי נוסף הוא האפשרות למדוד לאורך זמן כיצד רמת ההכשרה משפיעה בפועל על איכות התגובה והירידה במספר מקרי התקריות.

על ידי השקעה בהדרכת עובדים, הארגון מעניק לעצמו שכבת הגנה נוספת מול איומים משתנים, במיוחד בעולם דינאמי שבו תקריות מכל סוג – טכנולוגיות, פיזיות או מבוססות אנוש – עשויות להתרחש בכל רגע. ההערכות המוקדמת תואמת את עקרונות תגובה לתקריות ואת כיווני הפעולה של ניהול ארגוני אסטרטגי לטווח הארוך.

שימוש בכלים טכנולוגיים לניטור וזיהוי

השימוש בכלים טכנולוגיים מתקדם תפס בשנים האחרונות מקום מרכזי בכל תוכנית תגובה לתקריות. כדי לזהות תקריות באופן מהיר, ולפעול בצורה ממוקדת לפני שייגרם נזק ממשי, על הארגון להטמיע מערכות ניטור ובקרה המספקות התראה בזמן אמת על חריגות או ניסיונות לפרוץ למערכות ארגוניות. מערכות אלה נקראות לרוב SIEM (Security Information and Event Management) או SOAR (Security Orchestration, Automation and Response), והן מאפשרות לזהות תבניות חשודות, לאגם נתונים ממקורות מגוונים ולבצע תגובה ראשונית באופן אוטומטי.

כלים רב-שכבתיים כגון חומות אש חכמות, תוכנות אנטי-וירוס מבוססות AI, מערכות לזיהוי חדירה (IDS/IPS), ומערכות DLP (Data Loss Prevention), מהווים שכבת הגנה מהותית. אך מעבר להיבט המניעתי, יתרונם העיקרי טמון בכך שהם מסוגלים לספק מידית התרעה על פגיעה בנתונים – בין אם בשל ניסיון העתקת מידע אסור על-ידי גורם פנימי, ובין אם באמצעות קבצים חשודים המוכנסים למערכת על ידי תוקף חיצוני.

כדי להשיג תפקוד מיטבי, חשוב לוודא שכל כלי ניטור משתלב באופן חלק בניהול סיכונים ארגוני כולל. הדבר דורש עבודה תשתיתית מוקדמת: מיפוי של כל הערוצים שדרכם יכולה להתבצע חדירה או דליפה (כגון: גישה מרחוק, שימוש באחסון ענן, תקשורת פנים ארגונית ודוא"ל), ובחירה בכלים המתאימים לסביבות אלה. מערכות מתקדמות יודעות להצליב מידע ממספר מקורות – לדוגמה, אם אותה כתובת IP ניסתה להיכנס לחשבון פנימי ולשלוח דוא"ל הכולל קובץ חריג – ולשייך זאת כניסיון תקיפה מאורגן.

מעבר לתשתיות נייחות, מומלץ להטמיע פתרונות גם למכשירים ניידים ואמצעי קצה (Endpoints), שכן דווקא אלו מהווים לעתים את נקודת החולשה המרכזית. פתרונות EDR (Endpoint Detection and Response) מעניקים יכולת זיהוי מהירה של תוכנות מזיקות, פעולות לא מאופיינות מצד המשתמש, וניסיון גישה למשאבים פנימיים ללא הרשאה תקפה. שילובם כחלק ממדיניות תגובה לתקריות מאפשר הגנה במקומות גישה בעייתיים במיוחד.

פלטפורמות הזיהוי כיום כוללות לא רק ניתוח בזמן אמת אלא גם יכולות למידה עצמית – בינה מלאכותית ואלגוריתמים של Machine Learning הלומדים את שגרת הפעילות בארגון ומאותתים מייד על התנהגות ששונה מהרגיל. לדוגמה: כניסה לחשבון משתמש בשעה חריגה ממדינה לא צפויה, או ניסיון לשליחה המונית של קבצים מהמייל הארגוני. תיאום מהיר עם צוות התגובה, בשלב זה, מונע אבטחת סייבר לקויה ומבטיח טיפול מקצועי בתקרית.

כדי שכל הכלים הללו יעבדו ביעילות, יש לבצע תיאום ושילוב בתוך מערך ניהול ה-IT וה-InfoSec. נדרש אפיון בקרה ברור – מהי הגדרת התראה, מי מקבל כל סוג התרעה, תוך כמה זמן מתקיימת תגובה ראשונית, ומהי היררכיית החרגה (כדי למנוע התרעות שווא). כמו כן, חשוב לוודא שכל המידע שנאסף נשמר לטובת חקירה רטרוספקטיבית והפקת לקחים. תיעוד מפורט מסייע לשיפור תהליך ניהול סיכונים עתידי ולשדרוג מוכנות הארגון.

לא פחות חשוב, יש לנטר גם פעילות משתמשים בתוך הרשת – בעיקר חשבונות עם הרשאות גבוהות: מנהלי מערכת, אנשי פיתוח וגישה למידע רגיש. בכך ניתן לזהות במהרה דפוסים חריגים של התנהגות – בין אם מדובר באיש IT שהעתיק כמויות גדולות של מידע, ובין אם בשימוש בסיסמה שהדליפה החוצה. התראות מסוג זה אפשרויות רק כאשר היישום הטכנולוגי הוא כוללני ומקושר לכל המערכות המהותיות בארגון.

השקעה נבונה בטכנולוגיות ניטור וזיהוי אינה מסתכמת ברכישת פתרונות יקרים, אלא בתהליך אפיון מדויק של הצרכים, פיקוח קבוע על אפקטיביות הכלים, וביצוע התאמה שוטפת בהתאם לשינויים ארגוניים או טכנולוגיים. עם ההתפתחות המתמדת של איומי אבטחת סייבר, נדרשת גם גמישות מחשבתית לאמץ פתרונות חדשים ולהשתמש בהם כחלק משגרה הוליסטית של זיהוי ותגובה.

תרגול תרחישים ובחינת מוכנות

תרגול תרחישים הוא כלי קריטי לכל ארגון המבקש ליישם תוכנית תגובה לתקריות אפקטיבית. באמצעות תרגילים מתוכננים היטב, ניתן לבדוק לא רק את מוכנות צוותי העבודה והמנהלים, אלא גם את התאמת הנהלים הקיימים למציאות משתנה של איומים אפשריים. המטרה היא לזהות פגיעות, לבדוק את זמן התגובה, לבחון את זרימת המידע בין מחלקות, ולוודא שכל הגורמים המעורבים יודעים בדיוק כיצד לפעול במקרה של תקרית אמיתית.

יש לכלול תרחישים שונים המתאימים לאופי העסק ולסוגי הסיכונים המרכזיים כפי שהוגדרו בשלבים הקודמים של ניתוח ניהול סיכונים. לדוגמה, עבור חברה בתחום הפיננסים, יש לבצע סימולציה של מתקפת כופרה המאיימת להשבית מערכות תשלומים וכוללת פגיעה בנתונים פיננסיים של לקוחות. עבור ארגון תעשייתי, ניתן לתרגל תרחיש של חדירה מרושעת לרשת התפעולית והשבתת פס יצור מרכזי.

בהתאם למורכבות התרחיש, רצוי לערוך תרגול חלקי (tabletop) בו הצוות הבכיר עובר בהדרגתיות על שלבי התקרית בכלי ניתוח והחלטה, או תרגול בפועל (full-scale) המדמה תקרית חיה בכל רמות המערכת. כל תרגול כזה חייב לכלול תיעוד מדויק של הפעולות שבוצעו, זיהוי נקודות חוזקה וחולשה, והפקת לקחים מסודרת שכל המחלקות יעברו עליה לאחר התרגיל.

במהלך תרגילים אלו, חשוב להכניס ממד של הפתעה או התחזות למצבים אמיתיים – כגון הודעת דוא"ל פישינג המופצת לעובדים, ניסיון לדלות מידע רגיש דרך גורם זר, או תקלה פתאומית בשרתי הדאטה שהובילה לפגיעה בנתונים. מטרת התרגול היא לבדוק אם הצוותים מזהים את הבעיה, מקיימים דיווח מיידי ומופעלים בהתאם לנהלי התגובה כפי שנקבעו מראש.

כאשר תרגול התרחישים הופך לרוטינה שנתית, רבעונית ואף חודשית, הארגון מפתח חסינות מבצעית ולומד להתמודד עם תקריות תוך הפחתת זמן ההשבתה וייעול התקשורת בין גורמים. מעבר לכך, תרגול תורם להגברת המודעות והאחריות האישית של העובדים, ולחיזוק התרבות הארגונית שמעמידה את נושא אבטחת סייבר בראש סדר העדיפויות.

תרגילים מוצלחים הם כאלה המוגדרים מראש במדדי הצלחה ברורים – כמו אחוז זיהוי של תקרית ב-5 הדקות הראשונות, זמני התגובה הממוצעים, מספר טעויות בתהליך, וניהול תקשורת מול גורמי חוץ – לקוחות, ספקים או רשויות. מדדי הצלחה אלו חייבים להיות חלק אינטגרלי ממערכת ניהול סיכונים הארגונית, ולהישקל מחדש לאחר כל תרגול בהתאם לתוצאותיו.

אחת ההמלצות המרכזיות היא לשתף בתרגולים גם את הדרג ההנהלתי הבכיר. מעורבות זו יוצרת ראייה כוללנית, מאפשרת קבלת החלטות אסטרטגיות בזמן אמת, ומחזקת את מחויבות כל הדרגים לפעולה מהירה בתקרית שעשויה לכלול אירועי פגיעה בנתונים או חשש ממשי להמשך פעילות רציפה של העסק.

בסופו של דבר, תרגול תרחישים אינו בגדר תרגיל בלבד – הוא מהווה בדיקה חיה של הפרקטיקה הארגונית בפועל. בעידן שבו תקריות מתרחשות בתדירות גבוהה וכל טעות עלולה לעלות ביוקר, יש להעניק לתחום זה עדיפות גבוהה בכל תוכנית תגובה לתקריות ולבנות מערך תרגולים מובנה כחלק בלתי נפרד ממדיניות ההיערכות הארגונית.

עדכון שוטף של התוכנית בהתאם לשינויים

כדי להבטיח שתוכנית תגובה לתקריות תישאר רלוונטית ויעילה לאורך זמן, חיוני לעדכן אותה באופן שוטף בהתאם לשינויים פנימיים וחיצוניים בארגון. שינויים טכנולוגיים, רגולטוריים, תפעוליים ואף אנושיים – כל אלו יציבים פחות מתמיד במציאות העסקית הדינמית, ומחייבים התאמה מתמדת של צעדי ניהול סיכונים והתגובה למקרי פגיעה בנתונים או תרחישי אבטחת סייבר.

השלב הראשון בתהליך העדכון הוא קיום מבדק תקופתי – לפחות אחת לשנה – בו נבחנת התוכנית מול התפתחויות בשוק, שינויים ברגולציה, ואירועים שהתגלו כ"קריאות השכמה" עבור הענף. לדוגמה, שינוי בחוק הגנת הפרטיות או בתקנות ה-GDPR האירופאיות מחייב התאמות במבנה הדיווחים לאירועים, בזמן שלעיתים החברות כלל אינן ערות להשלכות המיידיות שיש לכך על תוכנית התגובה שלהן.

מעבר לשינויים חיצוניים, נדרש לעקוב אחרי שינויים פנימיים בארגון: כניסת מערכות טכנולוגיות חדשות, שימוש באפליקציות נוספות, שינוי בצוות העובדים, אופני עבודה מרחוק, או מעבר לאחסון בענן. כל שינוי כזה עלול לפתוח דלתות חדשות לחדירה, ולחייב אמצעי ניטור חדשים או עדכון נהלים. לדוגמה, תוספת פלטפורמת ענן ציבורי חיצוני מחייבת בחינה של היתרי גישה ומשטר הצפנה מעודכן נגד פגיעה בנתונים.

רכיב מרכזי בעדכון השוטף הוא שילוב של משוב מצוותי התגובה בשטח. יש לאפשר דיווח יזום של ליקויים בתהליך הקיים, תקלות שזוהו בחוליות התגובה, וחסמים בתיאום בין מחלקות. במקרים רבים, לקחים מתרגולים או ממקרים אמתיים מוכיחים שחלק מהנהלים אינם מיושמים בפועל – ולעיתים אף אינם מובנים או מעודכנים – ולכן יש לשלב בקלות עדכון נהלים והפצתם מחדש לעובדים.

העדכונים חייבים להתבצע בהתאם למתודולוגיות ניהול סיכונים מאושרות, ולא כתגובות נקודתיות בלבד. לדוגמה, תרחיש תקרית שפגע בשרשרת האספקה והעלה סיכון לאובדן הכנסות, ידרוש הערכת סיכון ייעודית, עדכון רכיבי המפתח בתוכנית, והכנסת תרחיש חדש לתרגולי ההיערכות. כך הארגון לא רק מגיב, אלא יוזם תהליך שיפור מתמיד וממוקד.

מלבד עדכון הנהלים, חשוב לוודא שכל מערכות הזיהוי האוטומטיות, כלי הניטור וסביבות הבדיקות מותאמות גם הן לתוכנית המעודכנת. לדוגמה, אם נוסף איום חדש של תוכנת כופר מסוג מתקדם, יש להשקיע בעדכון מערכות EDR או פתרון SIEM כך שיזהו את התבנית החדשה מוקדם. חיבור זה בין טכנולוגיה לבין תוכן התוכנית הוא חיוני להבטחת שלמות המענה לתקריות.

הפצת העדכונים לכל הגורמים הרלוונטיים צריכה להתבצע בצורה מובנית. אין די בניסוח המסמך מחדש – יש ללוות כל עדכון מהותי בהדרכה ייעודית, ועדכוני מערכת שמשקפים את המדיניות החדשה בפועל. דרך זו מונעת מצב שבו השטח ממשיך לפעול לפי הנהלים הקודמים, מבלי להיות ער להתפתחויות שהוכנסו ולמשמעות הקריטית שלהן בעת תגובה לתקריות.

בנוסף, רצוי לתעד כל שינוי שנערך – מועד ביצוע, הגורם המעורב, הסיבה לעדכון והשפעתו על כלל התוכנית. תהליך זה מבטיח שקיפות, מאפשר חזרה אחורה בעת הצורך, ומסייע בעמידה ברגולציה במקרי ביקורת או דרישות חקירות לאחר פגיעה בנתונים.

לסיכום של הפעולה, עדכון שוטף של תוכנית התגובה אינו שלב סופי, אלא רכיב מתמשך בתהליך אסטרטגי. הוא מחייב בקרה מתמדת, מעקב אחר מגמות, שיתוף פעולה בין מחלקות, וזמינות של משאבים ליישום שינויים – הכל כחלק מאחריות כוללת להגנת אבטחת סייבר ולשיפור יכולת ההגנה והתגובה של העסק בפני כל סוג תקרית.

זקוקים לעזרה עם יישום פתרונות אבטחת סייבר ואבטחת מידע בארגון שלכם? רשמו פרטים ונציג שלנו יחזור אליכם.

›› הצטרפו לערוץ היוטיוב