מהן אסטרטגיות האיום החדשות לשנים הקרובות

• הבנת נוף האיומים המשתנה
• מגמות עולמיות בעשור הקרוב
• לוחמה קיברנטית ואיומי סייבר
• תפקידם של בינה מלאכותית ולמידת מכונה
• איומים ביולוגיים ופנדמיות עתידיות
• שינויי אקלים כגורם מאיים
• השפעת השחקנים הלא מדינתיים
• שיתופי פעולה בינלאומיים לביטחון
• המלצות למדיניות ביטחונית עתידית

הבנת נוף האיומים המשתנה

הבנת נוף האיומים המשתנה היא מרכיב קריטי בגיבוש אסטרטגיה אפקטיבית להתמודדות עם אתגרי הביטחון של העתיד. העולם שבו אנו חיים מתאפיין בשינויים מואצים – טכנולוגיים, גיאופוליטיים, חברתיים ואקלימיים – אשר מעצבים מציאות חדשה ומורכבת יותר, הדורשת פתרונות חדשניים ויכולת הסתגלות גבוהה.

האיומים כיום כבר אינם רק בצורה של עימותים צבאיים קלאסיים או טרור גלוי, אלא כוללים מגוון רחב של תרחישים – החל מאיומי סייבר מתוחכמים וכלה בתקיפות מבוססות בינה מלאכותית, פעולות השפעה דיגיטליות, ואפילו ניצול של משברי אקלים לטובת מטרות אסטרטגיות. שחקנים מדינתיים ולא מדינתיים כאחד משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי להכין או לבצע פעולות עוינות מבלי להזדהות או להשאיר עקבות מובהקים, מה שמקשה רבות על תגובות מהירות ואפקטיביות.

נוף האיומים משתנה גם בהתאם לתלות הגוברת בטכנולוגיות דיגיטליות. מערכות של תשתיות קריטיות, אנרגיה, בריאות, תקשורת ולוגיסטיקה הופכות למטרות פוטנציאליות עבור מתקפות מתקדמות. החדירה למערכות אלו אינה מחייבת שימוש באמצעים פיזיים – מספיק תכנון חכם, ניצול חולשות מערכתיות או מודיעין טכנולוגי מדויק כדי לגרום לשיבוש או נזק הרסני.

העתיד דורש מאיתנו להבין שבעידן של "מעורפלות אסטרטגית", קשה יותר לזהות את שדה הקרב, את המניעים או את זהות התוקפים. היכולת לחזות תרחישי עתיד ולהיערך מולם הופכת להכרח. משימות של ניטור, זיהוי מוקדם, ותגובה מהירה חייבות להתבצע על בסיס ניתוח הוליסטי ומתמשך של דפוסים משתנים – לא רק ברמה המקומית אלא גם בזירה הבינלאומית.

כדי להבטיח עמידות ביטחונית בעידן זה, יש לפתח אסטרטגיות המשלבות בין תחומים: טכנולוגיה עם מודיעין, כלים פסיכולוגיים עם גיבוש דעת קהל, ואפילו שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים וקהילות מקומיות. הגנה אפקטיבית נבנית על בסיס הבנה ברורה של המגמות, הלבטים, וההשלכות שיניעו את נוף האיומים של השנים הקרובות.

מגמות עולמיות בעשור הקרוב

העשור הקרוב עומד בסימן שינויים עולמיים חוצי תחומים, אשר ישפיעו באופן ישיר על אופן ההתמודדות עם איומים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים. מגמות כמו התעצמות התחרות הגאו-פוליטית, האצת מרוצי החימוש הטכנולוגיים, התחזקות סין והמשך התחככותה עם המערב, כמו גם השבריריות של משטרים ברחבי העולם – מציירות מציאות גלובלית רוויית מתיחויות. אין עוד חלוקה ברורה בין חזית לעורף, בין אזורים מסוכנים לטריטוריות בטוחות. כיום, כל מדינה חשופה להשפעות חיצוניות שפועלות בזריזות, מבלי לחצות בהכרח גבולות גיאוגרפיים.

בזירה הבינלאומית, אנו עדים להיווצרות קואליציות חדשות ולעידן של מדיניות חוץ וצבא נטולת פשרות. העלייה של שחקנים עולמיים כאיראן, רוסיה וסין, שחלקם פועלים מחוץ למוסכמות הבינלאומיות, מעידה על מגמה של שחיקת הסדר הגלובלי הקיים. כל אחד מהם בוחן גבולות – בין אם דרך התערבות פוליטית באמצעות סייבר, תמרון אנרגטי או תמיכה בכוחות לא מדינתיים בזירות קונפליקט.

עוד מגמה בולטת היא ההקצנה בתוך מדינות עצמן: עליית כוחות פוליטיים פופוליסטיים אשר דוחפים למדיניות אינטרסנטית וצמצום שיתופי הפעולה הבינלאומיים, במיוחד בנושאים הנוגעים להגירה, אקלים ובריאות הציבור. תהליכים אלו יוצרים תחושה של בידוד מערכות, ובמקביל פוגעים באפשרויות לפיתוח אסטרטגיה קולקטיבית למול איומים בין-גזריים שהם גלובליים במהותם.

הכלכלה העולמית, המוגברת על ידי גלובליזציה ודיגיטליזציה, גם היא מהווה מקור מרכזי לתנודתיות. משברים כמו מגפה עולמית או קונפליקטים בשרשראות אספקה לא רק משפיעים על מערכות כלכליות, אלא גם מהווים כר פורה להחרפת מתחים ביטחוניים בין מדינות ואף להיווצרות תנועות מחאה בעלות פוטנציאל אלים. במצב כזה, גבולות חפוף בין משבר כלכלי לאיום קיומי בלתי קונבנציונלי.

בנוסף, העולם מתכונן לעשור שבו טכנולוגיות עתיד – כגון בינה מלאכותית, תקשורת קוונטית, ורובוטיקה צבאית – צפויות לעבור קפיצת מדרגה. השימוש בטכנולוגיות האלו, במיוחד אם ייעשה באופן לא מבוקר או ייפול לידיים עוינות, ידרוש חשיבה אסטרטגית מתקדמת ורגולציה גלובלית שלא קיימת כיום במלואה. התמודדות עם הדינמיקה הזו תדרוש מאיתנו ראייה מתמשכת, גמישה ומרובת פרספקטיבות על מנת להבטיח חוסן לאומי ובינלאומי מול איומים עתידיים.

לוחמה קיברנטית ואיומי סייבר

מרחב הלוחמה הקיברנטית הפך בשנים האחרונות לאחד מעמודי התווך המרכזיים של זירת הביטחון הגלובלית. בניגוד לעימותים קלאסיים, התקפות סייבר מתבצעות בחשאי, ללא רעש, ואינן דורשות נוכחות פיזית. שחקנים – מדינתיים ולא מדינתיים – משתמשים כלים מתקדמים כדי להשיג גישה למערכות רגישות, לשבש תשתיות, לגנוב מידע קריטי או להשפיע על דעת קהל באמצעות תעמולה דיגיטלית ומניפולציות פסיכולוגיות.

השילוב בין מורכבות טכנולוגית ויכולת תחבולנית יוצר סביבה שבה הגבולות בין לחימה להגנה מיטשטשים. דפוס התקיפה משתנה תדיר: היום מדובר על פגיעות ברמות גבוהות במערכות מידע של ממשלות, תאגידים כלכליים, מוסדות פיננסיים ואפילו בתי חולים. היעדר גבולות ברורים במרחב הדיגיטלי מאפשר לתוקפים לפעול ממרחק גאוגרפי תוך הסתרת עקבותיהם, מה שהופך את הזיהוי והתגובה לאתגר עצום.

היבט מרכזי נוסף הוא שרשרת האספקה הטכנולוגית. גורמי תקיפה מבריקים יודעים לזהות חולשות רחוקות מיעד התקיפה הסופי – למשל, באמצעות ספק תוכנה קטן או שירות של צד שלישי. חדירה מהסוג הזה מתבצעת דרך תכנון מוקפד וניצול חולשות לא מוכרות (zero-day), לעיתים מבלי להפעיל שום נוזקה שמזוהה מראש. שמירה על חסינות בסביבה הזו דורשת התעדכנות תמידית בטכנולוגיות אבטחה ומתודולוגיות עבודה מתקדמות.

בניית אסטרטגיה עתידית יעילה מתמודדת עם איומים קיברנטיים חייבת להתמקד לא רק בהגנה טכנולוגית אלא גם בהיבט האנושי. גורמי סיכון כמו טעויות אנוש, רשלנות או הנדסה חברתית הם גורמים משמעותיים שפותחים דלת למתקפות רבות. על כן חשוב להטמיע מודעות גבוהה בקרב עובדים ומקבלי החלטות, ולבצע תרגולים שוטפים לאתגרים המשתנים של זירת הסייבר העולמית.

לצד האתגרים קיימות גם הזדמנויות לשדרוג מערך ההגנה הלאומי. בשנים האחרונות גופים ציבוריים ופרטיים ברחבי העולם החלו לפתח מערכות ניתוח מבוססות למידת מכונה שמזהות חריגות התנהגותיות, אוספות מודיעין בזמן אמת, ומאפשרות תגובות אוטומטיות. פתרונות אלו, כאשר הם נתמכים על ידי מדיניות סייבר לאומית שתומכת בתקינה, שיתוף ידע ואחריות תאגידית – מייצרים מסגרת חזקה ויעילה לעמידות מערכתית ולחיזוק הריבונות הדיגיטלית.

העתיד יחייב את ישראל ואת הקהילה הבינלאומית לפתח חזית מאוחדת למול איומי הסייבר. נדרשת גישה רב-ממדית שמשלבת רגולציה, חדשנות, מודיעין והכשרה. רק כך ניתן להתמודד מול תוקפים שמתעדכנים כל הזמן, פועלים ללא גבולות, ויודעים לרתום את הנכסים הדיגיטליים כעוגן ללחימה אסטרטגית ארוכת טווח.

תפקידם של בינה מלאכותית ולמידת מכונה

בינה מלאכותית (AI) ולמידת מכונה (Machine Learning) הן מהטכנולוגיות המתפתחות ביותר המשפיעות על מרקם הביטחון העולמי. כלים אלו מאפשרים הבנה, חיזוי ואף תגובה מהירה למגוון איומים, תוך שיפור היעילות של תהליכים מבצעיים ומודיעיניים. השימוש בבינה מלאכותית מרחיב את גבולות היכולת האנושית בזיהוי תבניות חריגות, ניתוח כמויות עצומות של מידע בזמן אמת, והפקת תובנות אשר מסייעות בגיבוש אסטרטגיה מתקדמת להתמודדות עם סיכונים בכל גזרה—from פעילות סייבר ועד תרחישי קונפליקט מורכבים באזורים מרובי שחקנים.

בזירה הצבאית, אינטגרציה של מערכות AI עם חיישנים, מערכות בקרה וכלי לחימה יוצרת יכולות בלתי רגילות כגון תקיפות מדויקות, הגנה אווירית חכמה, וזיהוי מטרות אוטונומי ללא מגע יד אדם. אולם לצד היתרונות העצומים, עולה הדאגה מגורמי סיכון נלווים: אוטונומיה מוגברת עלולה להוביל לשגיאות קטלניות, לבחירות מוסריות שנויות במחלוקת ולחוסר שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות – במיוחד אם טכנולוגיות אלו נופלות לידיים עוינות או מופעלות במסגרת אסטרטגיות פעולה אגרסיביות.

בתחום הפנימי והאזרחי, שימוש בבינה מלאכותית בזיהוי מידע חשוד, מעקב חזותי וכלי ניתוח נתונים עשוי להרחיב את יכולת ההיערכות לאירועים חריגים. עם זאת, יש לחשוש מהפגיעה האפשרית בזכויות פרט, מהטיית אלגוריתמים אשר עלולה ליצור החלטות בלתי הוגנות, ומהסתמכות עודפת על טכנולוגיה במקום על שיקול דעת אנושי. לממשלות וגופי ביטחון נדרש תהליך רגולציה אחראי, המשלב חידושים טכנולוגיים עם עקרונות אתיים ומשפטיים ברורים.

השילוב של AI ו-ML בכלי מודיעין מאפשר זיהוי מוקדם של איומים חבויים—בין אם מדובר בתנועה גוברת של קבוצות קיצוניות ברשת, בהפצת תעמולה מתוחכמת או בזיהוי מגמות של הקצנה במוקדים גיאוגרפיים מסוימים. כלים אלו מסוגלים לאפיין טקסטים, תמונות וסרטונים, ולסנן באופן חכם בין אזעקות שווא לבין פעילות חשודה אמיתית. יעילות זו מגבירה את היכולת להיערך לקראת תרחישי עתיד מורכבים שבהם המידע זורם בקצבים מואצים והאיום משתנה במהירות.

יהיה זה קריטי שבעשור הקרוב תיבנה אסטרטגיה לאומית רב-תחומית הכוללת השקעה במחקר ופיתוח בתחום, הכשרות מקצועיות לאנשי מקצוע, הקמת מאגרי מידע איכותיים להדרכת אלגוריתמים, ושיתופי פעולה בין-מגזריים המאפשרים רמה גבוהה של מוכנות. תחרות טכנולוגית גלובלית מכתיבה קצב שלא ניתן לעמוד בו אלא אם נשלב כוחות בין מערכות מדינה, ארגונים מסחריים ואקדמיה.

מול איומים שהופכים לאנליטיים, חמקמקים ודיגיטליים-טהורים, עלינו להבין שמערכות אוטונומיות אינן רק כלי תגובה – הן הופכות לגורם פעיל בלוחמת המידע וההשפעה. לפיכך, הדיון על תפקיד הבינה המלאכותית במערכי הביטחון איננו רק טכנולוגי אלא גם ערכי ותרבותי. יכולתנו לבחון את הפוטנציאל והסיכונים של AI תקבע את סוגיית האמון – בין מדינה לאזרחיה, בין מדינות זו לזו, ובעיקר כלפי העתיד שאותו אנו מבקשים לעצב בביטחון.

איומים ביולוגיים ופנדמיות עתידיות

איומים ביולוגיים הפכו לרכיב מרכזי בשיח האסטרטגי של בטחון לאומי ובינלאומי, במיוחד לאחר התפרצות מגפת הקורונה שהמחישה את ההיקף וההשפעה האפשריים של תרחיש מסוג זה. להבדיל מאירועי עבר שהתרחשו בעיקר בזירה הצבאית או הדיפלומטית, התמודדות עם מגפה ביולוגית חושפת מגוון רחב של חולשות מערכתיות – מתשתיות בריאות קורסות ועד לפגיעות כלכליות וחברתיות נרחבות. ההבנה שהאיום אינו רק בריאותי אלא גם פוליטי, כלכלי ואסטרטגי, מביאה עמה צורך דחוף בעדכון פרדיגמות קלאסיות של ניהול סיכונים ובהחלת גישה רב-תחומית המכינה את המדינות לעולם שבו התפרצות פתוגן עלולה ליזום משבר עולמי בתוך ימים ספורים.

עם ההתקדמות במדע הביולוגי – כולל עריכה גנטית, ביולוגיה סינתטית ושימוש נרחב בביג דאטה רפואי – נוצר גם פוטנציאל לאיומים חדשים כגון פתוגנים מהונדסים, דליפות מעבדות מקריות או מכוונות, ואף תרחישי טרור ביולוגי שניתן לממש בעלות נמוכה יחסית. תהליך ההשגה והפצת מידע מקצועי במדיה הפתוחה מאיץ את הסיכון לכך ששחקנים לא מדינתיים ירכשו את היכולת לייצר איום ביולוגי קטלני בהתבסס על מקורות נגישים. לפיכך, נדרשת אסטרטגיה כוללת שמשלבת מנגנוני בקרה מחמירים, ניתור גלובלי של מחלות ומעבדות רגישות, והקמה של יחידות תגובה ייעודיות ברמה הלאומית והבינלאומית.

זיהוי מוקדם והערכה מהירה של אירוע ביולוגי ייחשבו כחלק חיוני מיכולת ההרתעה של מדינות בעתיד. מערכות ניתוח משולבות – בינה מלאכותית, מידע ממכשירים ניידים, ניטור רשתות חברתיות ונתונים מבתי חולים – יספקו מידע בזמן אמת על הופעת תסמינים חשודים או דפוסים חריגים באוכלוסייה. השימוש בכלים אלו בשילוב עם תוכניות תגובה מותאמות, מערך תקשורת לציבור, ותיאום בקרה בין ארגוני בריאות, ביטחון ומודיעין יהפכו לגורמים קריטיים בעיצוב מענה מהיר ויעיל. באו"ם ובאיחוד האירופי כבר נרקמות יוזמות שיקדמו טיפול אחוד באירועים גובלייים, תוך אבטחה של שרשראות אספקה רפואיות, ויסות לכשירי חיסון, וגיבוש כללים לשיתוף מידע בין מדינות.

בהקשר לחוסן פנימי, יש לתת מענה לממד הפסיכולוגי והחברתי של פנדמיות: הפצה שגויה של מידע, מגמות של הכחשה, חשדנות כלפי חיסונים ושחיקה באמון הציבורי בסמכויות – אלו חלק מהאתגרים הצפויים. מנהיגים ומקבלי החלטות יחויבו להפגין שקיפות, להסתמך על מומחיות רב-תחומית ולחזק את הרשתות המקומיות הקהילתיות כקו הגנה ראשון. התמודדות עם מגפות בעתיד תהפוך פחות לניהול רפואי ויותר להפעלה אסטרטגית של תודעה ציבורית, חינוך, וטכנולוגיה.

בתוך כל אלו, ישראל – כמדינה בעלת מערכת בריאות מתקדמת אך קטנה, מצויה בפני אתגר כפול: שמירה על רציפות תפקודית בעת משבר ביולוגי והיערכות ארוכת טווח לבניית אסטרטגיה מול איומים מתפתחים שלא ניתן תמיד לחזותם מראש. הדבר מחייב שיתוף פעולה בין משרדי, שדרוג תשתיות מעבדתיות, פיתוח מערכי חירום, וקידום מחקר מדעי עצמאי בשגרה. יותר מכך, ההבנה שבהיעדר הכנה מוקדמת האפקט של מגפה עשוי להיות הרסני לאין שיעור מחזית צבאית קונבנציונלית – צריכה להנחות את התכנון הביטחוני של העשורים הבאים.

שינויי אקלים כגורם מאיים

הקשר הישיר בין שינויי אקלים לאיומים ביטחוניים הולך ומתבהר ככל שהאסונות הטבעיים מתרבים ומחריפים. מזג אוויר קיצוני – סופות, בצורות, שיטפונות וגלי חום – משנה את דפוסי החיים ברחבי העולם ומאיים על תשתיות קריטיות, ביטחון מזון, יציבות פוליטית והגירה המונית. בעוד שבעבר נתפסו תופעות אלו כנושאים סביבתיים גרידא, היום הן נבחנות בזווית ביטחונית מובהקת, הדורשת תחזיות מדויקות, מוכנות רב-מערכתית ואסטרטגיה מתואמת בין מדינות.

שינוי האקלים יוצר לחץ הולך וגובר על משאבים – מים, קרקע, אנרגיה – דבר שצפוי לגרור עימותים פנימיים ובין-מדינתיים. קונפליקטים עתידיים סביב נהרות, מקורות השקיה או קרקעות פוריות כבר החלו לדבוק במדינות רבות, במיוחד באזורים כמו אפריקה, המזרח התיכון ודרום אסיה. הגנה על תשתיות חיוניות במדינות אלו הופכת לאתגר ראשון במעלה, במיוחד כאשר פגיעות סביבתיות מנוצלות על-ידי ארגונים טרוריסטיים ושחקנים לא מדינתיים להרחבת אזורי שליטה וניצול הזדמנויות לפרובוקציות צבאיות.

גם מדינות המערב אינן חסינות. הצפות בערים לוגיסטיות, שריפות יער מסיביות באזורים מאוכלסים, ועומסי חום בלתי נסבלים – כל אלו פועלים כשיבושי עומק לאורך קווי אספקה, בסיסי צבא וחוסן אזרחי. האיום איננו מוגבל רק לפגיעה ישירה בתשתיות, אלא גם לחשיפת פערים במנגנוני שליטה, תיאום וחילוץ – דבר האמור להוביל לגיבוש מערכות AI מתקדמות להתרעה מוקדמת, ניתוח תרחישים והכוונת המשאבים בהתאם. טכנולוגיות כגון בדיקות חדירה והגנה חכמה לניהול סיכונים סביבתיים-ביטחוניים צפויות לתפוס מקום מרכזי באסטרטגיה הבין-משרדית.

השלכות שינויי אקלים חורגות גם מעבר לגבולות טריטוריאליים. חשש גובר מהגירה בעקבות אסונות סביבתיים מעלה את הסיכון לגלי עקירה אלימים, המתווספים לתנועות פליטים קיימות. מדינות יעד רבות מתקשות להתמודד עם קליטת מהגרים והעדר תיאום בינלאומי יוצר מצבי חירום שבהם האוכלוסייה המקומית חווה תחרות על שירותים ציבוריים, יש פוטנציאל להסלמה גזעית, ואף ניצול של אוכלוסיות מוחלשות לתקריות טרור או מניפולציות פוליטיות. החשיבות של ניתוח סיכוני אקלים כחלק מהמארג הביטחוני, בדומה לאופן בו נבחנים איומים קיברנטיים או ביולוגיים, הולכת ומתחדדת.

לישראל ישנה גם אחריות ייחודית בהקשר זה. כאזור מועד לסיכוני התחממות ובצורת, על המדינה לבחון מחדש את מדיניות הביטחון הלאומי ולשלב בה תרחישי אסון אזרחיים ממקור סביבתי. פרויקטים שכוללים ניהול מים, שיתופי פעולה אזוריים והיערכות בפני אסונות טבע אינם עוד חלק ממשרד החקלאות בלבד – אלא עניין לאומי הדורש תיאום בין צה"ל, משרדי הממשלה, גופים אזרחיים ומדינות סמוכות. כך ניתן לא רק להתמודד עם המציאות, אלא גם להוביל את המזרח התיכון לתפיסת ביטחון סביבתי משותפת שמסייעת למנוע הסלמות עתידיות>.

השפעת השחקנים הלא מדינתיים

השחקנים הלא מדינתיים הפכו לגורם מרכזי בעיצוב מפת האיומים הביטחוניים של השנים הקרובות. בניגוד למדינות ריבוניות הכפופות לדין הבינלאומי ולכללי עימות מקובלים, שחקנים לא מדינתיים – כמו ארגוני טרור, קרטלי פשיעה מאורגנת, חברות צללים או תנועות אידאולוגיות גלובליות – פועלים בחופש פעולה גדול יותר, ללא מחויבות כלפי מנגנוני פיקוח רשמיים. יכולתם להתאים אסטרטגיה גמישה ודינמית למתרחש בזירת הפעולה, תוך שימוש בטכנולוגיות זמינות, מקנה להם יתרון בגיבוש מערכי תקיפה חמקמקים ומפתיעים.

ניתוח ההתפתחות של שחקנים אלו מראה כי הם מבינים היטב כיצד לנצל את החולשות המבניות של מדינות מודרניות – בין אם דרך תקיפות סייבר מבוזרות, השפעות תודעתיות ברשתות החברתיות, או ניצול התפרצויות אזרחיות ליצירת כאוס מערכתי. חלקם אף בונים יכולות של מה שמכונה "מיקרו-צבאות", הכוללות לוחמי עילית, מערכי מודיעין והפעלה של טכנולוגיות תקשורת מוצפנות ואף רחפנים חמושים. בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של מקצועניות גוברת בקרב שחקנים אלה, המצריכה מדינות רבות לשנות את גישתן הקלאסית להתמודדות עם איום לא קונבנציונאלי.

אחד האלמנטים הבולטים באסטרטגיה המתפתחת של שחקנים לא מדינתיים הוא שימוש בשטחי הפקר – אזורים גיאוגרפיים שבהם השליטה הריבונית חלשה או נעדרת לחלוטין. שם הם מקימים תשתיות מבצעיות, מגייסים תמיכה עממית ומפיצים תעמולה. בדרך זו הם הופכים לגורם מגייס ומערער יציבות לא רק במדינה אחת אלא באזור שלם. התשתית האידיאולוגית שלהם – דתית, אתנית או פוליטית – משמשת מצע לרדיקליזציה המתבצעת באמצעות פלטפורמות אינטרנטיות חכמות ותכנים המותאמים לקהלים צעירים ונגישים.

השפעתם על עתיד הביטחון אינה מסתכמת בפעילות ישירה בלבד. הם פועלים גם כ"מתאם כפול" – מצד אחד ארגון בלתי רשמי, מהצד השני זרוע שימושית עבור מדינות המעוניינות לחולל השפעה מבלי להיחשף ישירות. קואליציות סמויות בין מדינות שוליים לבין שחקנים לא מדינתיים מקשות על ייחוס תקיפה ומעמידות את מוסדות קביעת המדיניות מול אתגר של עמעום גבולות זהות ותמריץ. שילוב מערכות לוחמה מתקדמות עם איומים בלתי קונבנציונליים יוצר מציאות חדשה שבה יש לבחון כל תרחיש גם דרך המשקפיים של השחקן הלא ממוסד.

לצורך בניית אסטרטגיה אפקטיבית בטווח הבינוני והארוך, יש לנתח לעומק את דפוסי הפעולה, מקורות המימון, ומסלולי ההשפעה של גופים אלו. דרוש שיתוף פעולה אינטנסיבי בין שירותי הביטחון, גופי פיננסים, אינטיליגנציה טכנולוגית וקהילות מודיעיניות, על מנת ליצור תמונת מודיעין אינטגרטיבית. יש לתגבר מנגנוני איתור מוקדם ואיתור תשתיות דיגיטליות המשמשות להכשרת פעילים ולתכנון מתקפות.

שחקנים אלו לרוב אינם נכנסים דרך הדלת הראשית. הם בונים נוכחות דרך רשתות סחר, קהילות מקומיות, מערכי סיוע הומניטרי ולעיתים אף במעטפת חוקית. על כן ישנה חשיבות מכרעת לזיהוי חריגויות התנהגותיות בפלטפורמות חכמות, חיבור בין ממצאים אזרחיים לביטחוניים והפעלת יכולות זיהוי בזמן אמת. שילוב כלים טכנולוגיים עם הבנה אנתרופולוגית וסוציולוגית ייצור מסגרת שתאפשר לא רק תגובה לאיום אלא מניעה מראש של צמיחה מסוכנת בשטחי הסכמה.

לישראל, המתמודדת מזה עשורים עם שחקנים לא מדינתיים בעלי אוריינטציה טרוריסטית, נדרשת הבנה מעמיקה שמול איומים מתקדמים אלו אין פתרון אחד ברור. מדובר בזירה משתנה שדורשת פיתוח מתמיד של טכניקות התמודדות, גיוס מומחים רב-תחומיים, והטמעת חדשנות לתוך מבנה הפעולה השוטפת. עתיד הביטחון האזורי והגלובלי תלוי ביכולת לנתח את השינויים במרחב הפעולה הלא מדינתי, ולהגיב להם באופן שאינו רק הרתעתי – אלא מערכתי, אידיאולוגי וטכנולוגי גם יחד.

שיתופי פעולה בינלאומיים לביטחון

בעולם שבו גבולות בין מדינות מיטשטשים אל מול איומים גלובליים הולכים וגוברים, שיתופי פעולה בינלאומיים הפכו לאבן יסוד בגיבוש אסטרטגיה ביטחונית כוללת. החיים תחת מרחב של איום מתמשך – בין אם טכנולוגי, אפידמיולוגי, סביבתי או צבאי – דורשים גישה קולקטיבית, משולבת ועקבית בין מדינות, סוכנויות ופלטפורמות אזרחיות וביטחוניות. כך, מתגבשת יכולת תגובה מהירה, הרתעה אפקטיבית ובניית עתיד משותף שמעמיק את החוסן של כלל הגורמים הלוקחים חלק בזירה.

במסגרת זו, יוזמות חדשניות לצורכי ביטחון משתפות מידע רגיש בזמן אמת, תוך הסתמכות על קשרי אמון ארוכי טווח והסכמים טכנולוגיים בין גופים. מדובר בשילוב מערכות בקרה בין-מדינתיות, פיתוח מערכת התראות מתקדמת והעברת מידע קריטי בין רשויות ביטחון בעולם. כאשר מנגנונים כאלה מיושמים היטב, ניתן לצמצם את פרק הזמן שבין זיהוי האיום לבין שיבושו – מרכיב קריטי במיוחד בהתמודדות עם איומי סייבר מתוחכמים, טרור, ואפילו השפעות גיאופוליטיות לא צפויות.

בה בעת, מדינות רבות פועלות להקים פורומים קבועים בתחומי חיזוי, תכנון, ותיאום אסטרטגיות פעולה, תוך יידוע שוטף על מגמות באיומים אזוריים וגלובליים. מדובר על מודל שבו מתקיימת חלוקה אינטליגנטית של משימות מודיעין, ניתוח סיכונים, והערכת סבירות של תרחישים עתידיים בכל תחומי האיום – ביולוגיים, טכנולוגיים או קונבנציונליים. הפעולה המשולבת יוצרת לא רק תיאום טקטי, אלא מחזקת את יסודות האמון בין מדינות, ומאפשרת תנועה משותפת לעבר פתרונות מתקדמים.

חשוב לציין כי שיתופי הפעולה אינם מוגבלים לזירות ביטחוניות בלבד. במרבית האסטרטגיות החדשות, שיתוף ידע ומומחיות מתקיים גם עם האקדמיה, המגזר הפרטי וקהילות אזרחיות. גופים אלו מביאים עמם חדשנות, גמישות טכנולוגית ויכולת הסתגלות שקשה להשיג במסגרת ממשלתית בלבד. בין השאר, מדובר בשיתופי פעולה בחקר מגמות תקיפה, סימולציות אסטרטגיות, פיתוח מערכות הגנה חכמות, והצבת חיישני מודיעין-מנבא במרכזי סיכון גלובליים.

במבט אל עבר העתיד, הכיוון הברור הוא יצירת רשתות ביטחון חוצות גבולות שיפעלו כ"מכפיל כוח" אסטרטגי. על רקע עלייה מתמדת במורכבות הנתונים והתשתיות, נדרשת אינטגרציה בינלאומית לצורכי אחוד תקינה, ניהול סיכונים ואפילו יצירת כוח תגובה מהיר משותף במצבי חירום. ההתמודדות עם איומים עתידיים תוכל להתבצע באופן אפקטיבי רק בהנחה שמדינות תפסיקנה לראות בשיתופי פעולה ויתור על ריבונות, אלא כהזדמנות לחיזוק ריבונותן דרך פעולות משולבות, מונעות ופרואקטיביות.

עבור ישראל, השאיפה ליצירת שיתוף פעולה עם מדינות מתקדמות ועם אזור המזרח התיכון כולו הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הביטחונית הכוללת. תחומים כמו סייבר, התמודדות עם שינויי אקלים, מדיניות נגד טרור ובניית מערכי תגובה כוללים – כל אלו מצריכים מערך מתואם, בהובלת תשתיות מודיעיניות וטכנולוגיות מתקדמות. ללא חיבור מערכתי בין שותפים בינלאומיים, קיים סיכון ממשי למערך לא מתואם שידרדר את היכולת להגיב בדיוק וביעילות בזמן אמת לאירועים שישפיעו על עתיד הביטחון הלאומי והעולמי גם יחד.

המלצות למדיניות ביטחונית עתידית

מול האתגרים המשתנים של המאה ה-21, נדרשת גישה רב-שכבתית לצורך גיבוש אסטרטגיה ביטחונית שיכולה להתמודד עם קשת רחבה של איומים – כאלה שמוכרים כיום, וכאלה שטרם זוהו אך עלולים להתפרץ בעתיד. מדיניות ביטחונית חכמה צריכה לכלול שילוב בין מרכיבי הגנה קלאסיים לבין חשיבה חדשנית ופרואקטיבית, תוך התאמת הכלים והמשאבים בהתאם לדינמיקת האיום המשתנה.

חיזוק החוסן הלאומי מהווה נדבך מרכזי בכל אסטרטגיה ביטחונית ארוכת טווח. המשמעות היא לא רק הגנה על גבולות פיזיים, אלא בניית מנגנונים לעמידות תשתיות אזרחיות, הכללת אחריות משותפת עם המגזר הפרטי ועידוד השקעות בהון אנושי וטכנולוגי. המדיניות הזו צריכה לקבוע קריטריונים ברורים לניהול סיכונים, יישום בקרה הדוקה על סקטורים רגישים, והטמעת מערכות התראה מוקדמת מבוססות נתונים.

שילוב טכנולוגיות מתקדמות הוא מנוע צמיחה והגנה כאחד. מערכי אבטחת מידע, פיתוח אלגוריתמים לזיהוי איומים בזמן אמת, ניתוח קולי וויזואלי חכם, וכן רגולציה אתית לסייבר ובינה מלאכותית – כל אלו צריכים להיכלל בתוכניות העבודה במשרדי ממשלה, צה"ל, מערך הסייבר וארגוני הביטחון. בשלב זה, ישראל חייבת לקדם מרכזי מצוינות טכנולוגיים בתחומי הביטחון הדיגיטלי ולשלבם ברמות החלטה גבוהות לצורך יישום מיידי של חדשנות פרקטית.

קידום תודעה אזרחית מהווה אף הוא כלי ביטחוני משמעותי. ידע הוא כוח, ולכן מדיניות ביטחונית צריכה לכלול יוזמות חינוך והסברה שמלמדות את האזרחים כיצד לזהות איום, להבחין בין מידע אמת לפייק ניוז, ולפעול כגורם תומך למדינה בזמן משבר. עצם ההעצמה של הקהילה האזרחית יוצרת שכבת הגנה נוספת, מבוזרת ועמידה מול השפעות פסיכולוגיות או התקפות ערכיות מצד גורמים זרים.

שיתופי פעולה פנים-מדינתיים חשובים לא פחות משיתופי פעולה בין-לאומיים. על משרדי הממשלה לעבוד כגוף אחד מסונכרן – ביטחון, בריאות, כלכלה, פנים והגנת הסביבה צריכים לבסס תוכנית מתואמת המבוססת על תרחישי סיכון משולבים. התאמה בין ניתוחי מידע סקטוריאליים תאפשר איתור ובלימה של איומים מתהווים, ותגביר את היעילות של התגובה הלאומית.

בעת בניית מדיניות לעתיד, יש להישען על מחקרי עומק וסימולציות שמדמות תרחישים רב-מערכתיים. מודלים אלה צריכים לקחת בחשבון מרחבי פעולה לא צפויים, טכנולוגיות שטרם יושמו ונקודות תורפה אסטרטגיות. כל זאת לצד פיתוח מסגרות פעולה מהירות, גמישות ומבוזרות שמבוססות על עקרונות של יוזמה מקומית ותגובה מיידית.

מיסוד דרכי פעולה מול שחקנים לא מדינתיים מהווה חלק בלתי נפרד ממדיניות עתידנית. הפעלת יוזמות משפטיות, סנקציות סייבר והטמעת מערכי איסוף מודיעין מבוססי AI – הם רק חלק מהמרכיבים שיכולים לייצר הרתעה משמעותית מול איומים הפועלים מחוץ למסגרת הסכמים בינלאומיים.

לסיכום חלק זה, בפני קובעי המדיניות ניצב אתגר אדיר בגיבוש אסטרטגיה בת קיימא – כזו שתדע להתאים עצמה לתנאים משתנים, לסינטז מידע במהירות חסרת תקדים ולאזן בין חדשנות טכנולוגית, ערכים דמוקרטיים והגנה על חיי האזרחים. אימוץ תפיסה מודולרית, המאפשרת גמישות ותגובה מהירה, תהיה מפתח להצלחה בבניית יכולת עמידה בפני איומים עתידיים בעולם ההולך ומסתבך.