הגנת נתוני בריאות מפני איומי סייבר

מערכות הבריאות מאחסנות כמויות עצומות של מידע אישי ורגיש, הכולל נתונים רפואיים, היסטוריות טיפולים, בדיקות גנטיות ותרשימי מעקב. כל פגיעה או דליפה של נתונים אלה עלולה לגרום לנזקים חמורים – החל מפגיעה בפרטיות המטופלים, דרך ניצול לרעה של מידע כלכלי ועד לסיכון ממשי לחיי אדם. בשל כך, הגנת מידע רפואי אינה בגדר המלצה, אלא צורך חיוני ברמה הלאומית והארגונית גם יחד.בעידן הדיגיטלי, כשבתי חולים ומרפאות מבוססים על מערכות מידע מקוונות, עולה דחיפות הצורך ביישום פתרונות מתקדמים של אבטחת סייבר. חדירה של תוקף למערכת יכולה לא רק לחשוף פרטים אישיים, אלא גם להשפיע על מערכות תפעוליות קריטיות כמו מכשירי ניטור, מערכות תרופות אוטומטיות ונתוני מעקב אחר חולים. המשמעות עלולה להיות קטסטרופלית בתרחישים מסוימים.מהיבט של ציות לרגולציה, ארגוני בריאות נדרשים לעמוד בשורה של תקנות כגון תקני GDPR באירופה או HIPAA בארה״ב, וכן חוקים מקומיים הנוגעים להגנת פרטיות המידע בישראל. אי עמידה בדרישות אלה עלולה להוביל לקנסות אדירים, פגיעה באמון הציבור ואף תביעות משפטיות. כאן נכנס לתמונה הצורך בפתרונות ציות ויישום אחיזת מדיניות ארגונית למניעת דליפות מידע.מערכת שבה קיימת תרבות ארגונית המעריכה את נושא אבטחת בריאות כחלק בלתי נפרד מן השירות המקצועי, תוכל להציב חומות הגנה גבוהות יותר. מעבר להטמעת טכנולוגיות, נדרש חינוך של כלל העובדים להבנת החשיבות והסיכונים. כך, הגנה על נתוני בריאות הופכת מחובה טכנית, לערך מוסרי וארגוני מן המעלה הראשונה.

סוגי איומי סייבר על מידע רפואי

מידע רפואי הוא מטרה אטרקטיבית במיוחד עבור פושעי סייבר, בשל הערך הגבוה שלו בשוק השחור והיותו פרטי, בלתי ניתן לשינוי בקלות, ומכיל שילוב נדיר של פרטים אישיים, רפואיים ואפילו פיננסיים. הסכנות אינן מגיעות רק מכיוון אחד – קיימים סוגים שונים של איומי סייבר שיכולים לסכן את שלמות המידע ואת פעילותם התקינה של מוסדות בריאות.אחת הצורות הנפוצות ביותר של תקיפות היא תקיפת כופר (Ransomware). במתקפות אלו, תוקפים מצפינים את מערכות המידע ונתוני החולים ודורשים תשלום עבור שחרורם. תקיפות מסוג זה משתקות בתי חולים, מכוני דימות ומעבדות, ויכולות להוביל לעיכובים בטיפולים רפואיים ואף לסיכון חיי אדם. מקצועני אבטחת בריאות נדרשים לזהות ולבלום מתקפות מסוג זה בצורה מיידית כדי להבטיח רציפות שירות.סוג נוסף של איום הוא גניבת מידע (Data Breach), בה תוקפים חודרים למאגרי נתונים במטרה להעתיק ולמכור מידע רפואי או להשתמש בו לזיוף זהות. לעיתים, הגישה למידע מושגת דרך גניבה של פרטי כניסה של עובדים או דרך התחזות לנציגי שירות. מכיוון שמידע רפואי כולל בין היתר תיעוד רפואי, מספרי תעודות זהות, תוצאות בדיקות ואבחנות, הוא משמש בסיס פורה למתקפות נוספות בהמשך.איומים מגיעים גם דרך פישינג – ניסיון של התחזות למיילים לגיטימיים לצורך השגת מידע רגיש. עובדים שאינם מודעים להשלכות עלולים ללחוץ על קישורים זדוניים שמתיר פתח לתוקפים. לכן, ציות פרוטוקולי אבטחה ותהליכי אימות דו-שלבי הם חיוניים למניעת חדירות מסוג זה.מעבר לכך, קיימים גם איומים ממקורות פנימיים – עובדים בכוונה תחילה או מתוך רשלנות עלולים לגרום לדליפת מידע. מערכות ללא בקרות גישה נאותות או יומן פעילות יכולות לקשות על זיהוי פעילות חשודה. במקרים רבים, היעדר מודעות ונהלים ברורים הוא זה שגורם לחשיפה.סיכוני אבטחת סייבר אינם מוגבלים רק למידע סטטי. בעידן ה-Internet of Medical Things (IoMT), שבו קיימים מכשירים רפואיים חכמים ומחוברים לרשת, כגון משאבות אינסולין או מוניטורים קרדיולוגיים, מתרחבת משמעות המונח הגנת מידע. תקיפה של התקנים רפואיים כאלו אינה רק עניין של פרטיות, אלא סוגיה של בטיחות המטופלים.איומים כמו מתקפות מניעת שירות (DDoS) נועדו לשתק שירותים מקוונים של מוסדות בריאות, לעיתים כפעולת הסחה בזמן שמבוצעת חדירה למערכות. במקרה של מרכזים רפואיים, השבתה כזו עשויה לגרום לשיבושים חמורים בזמינות טיפול, הפניות רפואיות או קבלת מרשמים.זיהוי וניתוח מתמשך של איומי סייבר נדרשים כדי להיערך בזמן אמת לסיכונים משתנים ולבנות תשתית חזקה של אבטחת סייבר. שילוב של כלים מתקדמים, מדיניות ארגונית קשוחה והקפדה על רגולציות משתנות מאפשר לארגוני הבריאות להבטיח רמה גבוהה של ציות ואבטחה.

נקודות תורפה עיקריות במערכות הבריאות

שימוש בטכנולוגיות מתקדמות הולך ותופס מקום מרכזי ביכולת של ארגוני בריאות לשמור על פרטיות המטופלים, ולעמוד בדרישות הרגולציה התובעניות בתחום. כלים מבוססי בינה מלאכותית ולמידת מכונה מאפשרים כיום לזהות פעילות חריגה בזמן אמת, בין אם מדובר בפעולה בלתי רגילה של משתמש מורשה ובין אם מדובר בחדירת תוקף מבחוץ. מערכות אלו מנתחות דפוסי גישה למידע רפואי, ויודעות לשלוח התראות כאשר מתבצעת חריגה מהשגרה – לדוגמה, אם רופא במחלקת עור ניגש לפתע לתיקי מטופלים במחלקת קרדיולוגיה. ניטור התנהגותי מהסוג הזה הפך לכלי חיוני בשמירה על הגנת מידע תוך שמירה על הפרקטיקה הרפואית השוטפת.הצפנה היא מרכיב טכנולוגי נוסף שאין לוותר עליו. הן בהעברת מידע בין מערכות, והן באחסון מקומי או בענן, נדרש להשתמש בפרוטוקולי הצפנה עדכניים, כגון AES-256 ו-TLS 1.3. טכנולוגיות אלו מבטיחות שגם במקרה של דליפה או גישה בלתי מורשית – המידע עצמו יוותר חסר תועלת ללא מפתחות הפענוח. ההמלצה כיום היא להשתמש בהצפנה דו-רמתית ולשלבה עם ניהול חכם של מפתחות גישה המאוחסנים מחוץ למערכת הרפואית עצמה. כך נשמרת רמת אבטחה גבוהה גם בפני תקיפות מתקדמות.תחום מתפתח נוסף הוא שימוש בפתרונות זיהוי מתקדמים הזונחים את מושג הסיסמה הסטנדרטית. טכנולוגיות של זיהוי ביומטרי, אימות רב־גורמי (MFA) וזיהוי התנהגותי מחליפים בהדרגה את אמצעי הזדהות המסורתיים. האפשרות לאמת זהות לפי טביעת אצבע, סריקת פנים או טוקן חכם מקטינה את האפשרות לגניבת פרטי גישה, ובהתאם מגבירה את הרמה של אבטחת בריאות המשתמשת בטכנולוגיות גמישות אך בטוחות יותר.עבור מכשירים מחוברים אשר משתייכים לקטגוריית Internet of Medical Things (IoMT), ישנו צורך גובר בשילוב טכנולוגיות של מיקרו־פילוח רשת (Microsegmentation). טכנולוגיה זו מאפשרת לבודד כל מכשיר ברשת ולמנוע ממנו לתקשר עם רכיבים אחרים שלא הוגדרו מראש. במקרה שתוקף 'משתחל' לתוך מכשיר אחד, הוא לא יוכל לנוע בתוך הרשת ו'לטייל' בין מערכות. אמצעים אלו יוצרים שכבת הגנה קריטית במיוחד למכשור רגיש דוגמת מעבדות, מוניטורים וטכנולוגיות ניטור לב-ריאה.כדי לתמוך בדרישות הציות הרבות שמחייבות ארגוני בריאות, הולכת ומתרחבת ההטמעה של פתרונות לניהול מידע מבוססי ענן בסטנדרטים הגבוהים ביותר של אבטחה, כגון שירותים תואמי HIPAA או GDPR בסביבות הענן הציבורי והפרטי. פתרונות אלו כוללים שליטה מלאה על הרשאות, רישום פעילויות (Logging) מוצפן לפי חוק, ביקורות תקופתיות וקונפיגורציה לפי עקרונות Zero Trust. אמנם ענן מצריך חשיבה שונה על אבטחה, אך בשילוב נכון הוא מהווה מנוף משמעותי להגברת הגנת מידע ויכולות גמישות תפעולית.טכנולוגיה ייחודית נוספת שזוכה לפופולריות מואצת היא שילוב של בלוקצ'יין בניהול מידע רפואי. פתרון זה מעניק תשתית שקופה ובלתי ניתנת לשינוי לרישום גישות למידע או פעולות שבוצעו בהן. הבלוקצ'יין מאפשר לזהות ניסיון לזיוף רשומות רפואיות, ומבטיח רמת אמינות גבוהה במיוחד אשר קשה מאוד לשחזר או לפרוץ. אף על פי שעדיין מדובר בתחום בשלבי פיתוח, שילובו יוכל בעתיד להוות חיזוק משמעותי ליכולת לעמוד בדרישות ציות מחמירות ולמנוע מניפולציות במידע רפואי קריטי.כל הטכנולוגיות האמורות דורשות תכנון מושכל, שילוב בין צוותי IT וקלינאים, והבנייה של מודלים תפעוליים שיאפשרו אינטגרציה מבלי לפגוע באיכות וביעילות הרפואית. הצלחתן כתוצאה מכלי טכנולוגי בלבד היא מוגבלת – רק שילוב מושכל עם אסטרטגיית אבטחת בריאות כוללת, עם נהלים ברורים והכשרות מתמשכות, מסוגל להבטיח שמידע המטופלים יישמר בטוח, פרטי ונגיש רק למי שהוסמך לכך.

רגולציות ותקנות בתחום ההגנה על מידע

ברחבי העולם, תחום הגנת מידע רפואי נמצא תחת מסגרת רגולטורית מחמירה שמטרתה להבטיח שמירה על פרטיות המטופלים ולמנוע גישה לא מורשית למידע רגיש. רגולציות אלו מכסות קשת רחבה של היבטים, מחובת הדיווח על דליפות מידע, דרך אמצעים טכנולוגיים נדרשים, ועד לחובות חינוכיות כלפי הצוותים הרפואיים. הרגולציה הפכה למרכיב מרכזי בפעילותם של מוסדות בריאות, כשהציוז עליה אינו רק חובה משפטית, אלא חלק בלתי נפרד ממדיניות כוללת של אבטחת בריאות.באירופה, תקנת GDPR מגדירה סטנדרטים נוקשים בנוגע לאיסוף, עיבוד ואחסון מידע אישי ובכלל זה נתונים רפואיים. חובה חוקית להודיע על כל דליפת מידע תוך 72 שעות, ולוודא שהמטופלים מקבלים את כל המידע הנדרש על האופן שבו הנתונים שלהם נשמרים. התקנה גם מחייבת מינוי של נציג אבטחת מידע (DPO), שמספק אחריות מוסדית לציות. מוסדות הרפואה האירופאים מחויבים גם להגדרה ברורה של הסכמות המטופלים לשימוש במידע, לרבות הזכות לחזור מהסכמה זו והזכות "להישכח" (Right to be Forgotten) – זכות המאפשרת למחוק נתוני בריאות במקרה מסוים.בארצות הברית, חוק HIPAA (Health Insurance Portability and Accountability Act) משנת 1996 נחשב לאבן יסוד בתחום ההגנה על מידע רפואי. הוא קובע אמות מידה מחייבות באבטחת סייבר, סודיות וציות ארגוני באיסוף ושימור רשומות רפואיות אלקטרוניות. HIPAA מחייבת גיבוש מדיניות אבטחת מידע מפורטת, הדרכות לעובדים בעת קליטה ובאופן שוטף, ניהול זהויות והצפנה בעת העברת מידע. כן כוללת התקנה קביעת מנגנוני התראה ועקביות ניהולית בשמירה על הבטיחות והפרטיות.בישראל, חוק הגנת הפרטיות, בשילוב תקנות אבטחת מידע שהותקנו מכוחו, מחייבים כל מחולל נתונים רפואיים – החל מקופות חולים ועד בתי חולים פרטיים – לנקוט במערך אבטחה מקיף ביחס למידע אישי. התקנות כוללות חובת מיפוי מאגר המידע, יישום בקרות גישה, שמירה על מאגרי מידע מוצפנים וניהול סיכוני אבטחת מידע לגבי כל מערכת רפואית. בנוסף, רשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים הישראלי מוסמכת לנקוט צעדים אכיפתיים במקרי הפרה, לרבות קנסות כבדים או הוראה להשבתה מיידית של מערכת.הקנס הוא לא היחיד שמאיים על ארגונים. הפרות חוזרות יכולות לפגוע באופן קשה באמון הציבור, להרתיע מטופלים ממסירת מידע ולפגוע ברגולציה בין־מדינתית – במיוחד כשמערכות בריאות פועלות בשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים. לכן, ציות להוראות החוק אינו רק תוצאה של אכיפה חיצונית, אלא גם תמריץ פנימי לאמץ גבולות פעולה ברורים, לרבות חובת דיווח לממונה פנים־ארגוני, בדיקות אבטחה תקופתיות, ובקרות לפעולות חשודות של משתמשים.בנוסף לרגולציות הלאומיות, קיימת מגמה עולמית של אימוץ סטנדרטים בין־לאומיים. ארגוני בריאות רבים מסתמכים על תקנים דוגמת ISO/IEC 27799 לתחום בריאות, או NIST SP 800-66 שמדריך מוסדות רפואיים בארה״ב ביישום נכון של כללי HIPAA. תקנים אלה מספקים מסגרת אחידה מבחינה מקצועית ומדעית לניהול מאובטח של נתונים רפואיים, והם חיוניים לצורך קבלת אישורים והסמכות בינלאומיות.יתר על כן, רגולציות חדשות ממשיכות להתעדכן כל הזמן: למשל, בערב הסעודית ובמדינות אסיה מחוקקים חוקים חדשים בעקבות חדירות רוסיות או איראניות לתשתיות בריאות. הכללים החדשים מחייבים השקעה נוספת בטכנולוגיות אבטחת סייבר ומורכבות מאמצעים המבוססים על ניתוח סיכונים, כמו גם שימוש ב-AI לזיהוי חריגות בזמן אמת. במובן זה, הציות לרגולציה הפך לתהליך דינמי, שדורש עדכון שוטף של נהלים, הכשרות עובדים מחדש, וביקורת אקטיבית על ספקי משנה – המהווים חלק בלתי נפרד מהגישה הכללית.לא ניתן להפריד את תפיסת הרגולציה מהתרבות הארגונית. גוף רפואי שמטמיע תפיסה פנים־ארגונית של אבטחת בריאות כערך ליבה, מפתח נהלים לא רק מתוך חשש מקנסות, אלא מתוך הבנה עמוקה בתפקידו האתי לשמירת אמון המטופלים. כך נוצרת מערכת עמידה יותר – גם מול אתגרים פרטניים, וגם לאור שינויים חקיקתיים עתידיים שצפויים להפוך לרחבים ומורכבים אף יותר.

תפקיד העובדים והמודעות הארגונית

מעורבותם של העובדים בארגוני בריאות מהווה מרכיב מרכזי בכל היבטי הגנת מידע ואבטחת הסייבר. ככל שהמערכות הטכנולוגיות הופכות מתוחכמות יותר, כך גובר גם התפקיד של ההון האנושי, שממלא תפקיד קריטי בזיהוי, מניעה ודיווח על בעיות אבטחה בזמן אמת. העובדים פועלים בחזית המידע – הם המשתמשים הראשיים, ולעיתים הקרובות גם הראשונים להיחשף לניסיונות פריצה, התחזות או התנהגות חריגה.למרבה הצער, טעויות אנוש נותרות אחד הגורמים המרכזיים להפרות של אבטחת בריאות. עובד שלוחץ על קישור פישינג, משתף סיסמה או משאיר עמדת מחשב פתוחה בלובי – כל אלו עלולים לחשוף נתוני מטופלים לגורמים עוינים. לכן, העלאת מודעות אינה פעולה חד-פעמית אלא תהליך מתמשך, שחייב להשתלב בעבודת היום-יום של הארגון. יש לוודא שכלל העובדים – מהצוות הרפואי ועד לאנשי האדמיניסטרציה – מודעים לנוהלי אבטחת מידע, מאומנים בזיהוי התנהגות חריגה ומכוונים לפעול על פיהם.הדרכות סדורות בנושא אבטחת סייבר צריכות להתבצע באופן תקופתי, באופנים מגוונים: סדנאות פרונטליות, לומדות אינטראקטיביות, סימולציות של מתקפות בזמן אמת, ובדיקות פתע הבוחנות את מוכנות העובדים להתמודדות עם מצבים אמתיים. חשוב שההדרכות יתמקדו בשפה פשוטה ונגישה, מותאמת לקצב ולאופי של צוותים רפואיים עסוקים – כל זאת מבלי לוותר על המסר הברור: תפקידם חשוב לא פחות מהטכנולוגיה עצמה.מערכות הבריאות חייבות גם לבנות תרבות ארגונית שמתגמלת התנהגויות נכונות ודיווח מהיר על תקריות. עובדים צריכים לדעת שהם לא ייענשו על טעויות תמימות אם דיווחו בזמן, וכי קיימת סביבת עבודה תומכת שמעודדת ציות לנהלים במקום להעניש. כך אפשר לחזק את המחויבות האישית ולהפוך את העובדים לשותפים אמיתיים במשימת ההגנה על המידע.נוסף על כך, יש לוודא הגדרה ברורה של תחומי אחריות – כל עובד צריך לדעת מה הסמכויות והחובות שלו מבחינת שמירה על פרטיות, שימוש במכשור נייד, עבודה עם מערכות מרוחקות, וניהול סיסמאות. עובדים עם הרשאות גישה נרחבות דורשים נהלי פיקוח קפדניים, לרבות כניסה מבוקרת, ביקורות גישה שגרתיות, והנחיות ברורות על איסור שיתוף מידע עם צדדים שלישיים. כאן נכנס גם תפקידם של מנהלים, אנשי משאבי אנוש ומובילי אבטחת המידע אשר אחראים להטמיע בתרבות הארגונית את חשיבות אבטחת בריאות כחלק אינטגרלי מחזון הארגון.כל תכנית הגנת מידע אפקטיבית צריכה לכלול רכיב מובנה של ניתוח התנהגות משתמשים. כלים טכנולוגיים אמנם יודעים לזהות חריגות, אולם עובדים עצמם מהווים חיישני שטח רבי-עצמה. כאשר קיימת מודעות מערכתית גבוהה, עובד יכול לאתר פעילות בלתי רגילה – בין אם רואה קולגה "סקרנית" שניגשת לתיק רפואי שאינו בתחום אחריותה, ובין אם הוא מקבל מייל חשוד מהנהלת ה-IT. ארגונים שמכשירים את העובדים להיות ערניים ושומרים על ערוץ דו-כיווני של דיווח, נהנים מהגנה חזקה יותר גם במצבים של מתקפה חיצונית סמוייה.בניית חוסן ארגוני בתחום אבטחת סייבר מחייבת שותפות אמיתית בין הטכנולוגיה לעובדים. הפתרונות אינם חייבים להיות מורכבים – לעיתים שינוי תהליך קטן, כמו נעילת מסך אוטומטית לאחר דקה של אי-פעולה או ביקורת שבועית על שימוש בדיסק און קי, יכולים למנוע הפרות חמורות. הנכונות של ההנהלה להשקיע זמן, משאבים ומודעות בקידום התרבות הארגונית מהווה תנאי מוקדם והכרחי לשמירה אפקטיבית על מידע רפואי רגיש.בסופו של דבר, אבטחת מידע אינה רק משימה של מחלקת ה-IT. היא אחריות משותפת של כל אדם בארגון. מימוש מלא של ציות לנהלי האבטחה, והטמעת עקרונות של אחריות וזהירות במגע עם מידע – הם אלה שמייצרים מערכת רפואית עמידה, בטוחה ומובילה בתחום הגנת המידע.

עתיד הגנת הסייבר בעולם הבריאות

התחום של הגנת סייבר במערכות בריאות צפוי לעבור מהפכה בשנים הקרובות, נוכח האיומים ההולכים ומתפתחים והרמה הגבוהה של תלות בטכנולוגיה. מעבר ממערכות מקומיות למבוזרות, שימוש גובר בטכנולוגיות ענן, וטמיעה מאסיבית של מכשירים חכמים במרחב הקליני – כל אלו מחייבים גישה חדשה ופרואקטיבית לניהול סיכונים ולשיפור מתמיד של אבטחת בריאות.אחד הכיוונים הבולטים לעתיד הוא שילוב של בינה מלאכותית מתקדמת בזיהוי איומים והתמודדות עמם בזמן אמת. מערכות אלו יוכלו לא רק לזהות חריגות על בסיס התנהגות, אלא גם לחזות מתקפות על סמך דפוסים היסטוריים ונתוני מודיעין בינלאומיים. כלים אלו יהפכו לחלק אינטגרלי ממערכות הגנת מידע, במיוחד על רקע העלייה במתקפות מתוחכמות כגון APT (Persistent Threats) שהולכות ועוקפות גישות מסורתיות.תחום נוסף שנמצא בדרכו להתפתחות משמעותית הוא אבטחת סייבר מבוססת זהויות דינמיות. גישות כמו Zero Trust Identity ו-Continuous Authentication, שיבדקו כל פעם מחדש את אמינות זהות המשתמש לפי מיקום, דפוסי פעולה ואף קצב הקלדה, צפויות להחליף את מערכי ההרשאות הקבועים של היום. הדבר יאפשר לרמות ציות גבוהות יותר, מבלי לפגוע ביעילות ובאוטונומיה של הצוות הרפואי.גם הרגולציות צפויות להתרחב ולהתעדכן בקצב מהיר יותר, עם מיקוד רב יותר בתהליכי בקרה שוטפת ובדיקות מוקדמות על מערכות חדשות. הרעיון של "ציות בזמן אמת" תלך ותתבסס, כאשר ארגונים ידרשו להוכיח עמידה מתמשכת בתקנים, ולא רק בביקורות הדו-שנתיות כפי שנהוג כיום. בנוסף, תוקנה חקיקה שתחייב בעלי תפקידים בכירים, ולא רק מנהלי מערכות מידע, להיות אחראים ישירות על פרצות שיתרחשו כתוצאה מכשלים תהליכיים.במקביל לצעדי הפיקוח והטכנולוגיה, יראה העתיד גם הרחבת מעגל האחריות לתחום האבטחת סייבר. שיתוף פעולה עם ספקים חיצוניים, שירותי ענן ורשתות בריאות נוספות ידרוש בקרות אבטחה מרובות תחומים – כולל חתימה על חוזים מול צדדים שלישיים המגדירים אחריות ברורה בנוגע לאבטחת המידע. בניית "שרשראות אמון" תהפוך לציר מרכזי בהתמודדות עם סיכונים גלובליים ותקיפות מבוזרות.האתגרים העתידיים של מערכות הבריאות יכוונו גם לעולם הביתי – יותר ויותר מטופלים מבצעים היום בדיקות, ניטור ומעקב דרך מכשירים מחוברים מהבית. במצבים כאלה, שמירת פרטיות המידע הרפואי דורשת אבטחה מקצה לקצה – מהחיישן שעל פרק כף היד ועד למסד הנתונים בענן. פתרונות כמו אבטחת חומרה, הצפנה מקומית וחתימות דיגיטליות יהפכו לחלק בלתי נפרד מקונספט חדש של אבטחת בריאות בקהילה.מגמות עתידיות יכללו ככל הנראה גם העברת האחריות למשתמשים עצמם. מטופלים יקבלו יותר שליטה על המידע האישי שלהם באמצעות טכנולוגיות Web3 או בלוקצ'יין רפואי, שיאפשרו להם להעניק הרשאות זמניות לגורמי טיפול, להגדיר מגבלות גישה, ואף לצפות מי ניגש למידע ומתי. מעבר לעובדה שזה מגביר ציות חוקתי, זה גם מחזק את תחושת הביטחון של המטופל ומחזק קשרי אמון עם המערכת.בתוך כל אלה, נדרש שינוי תפיסתי עמוק. במקום שמערכות אבטחת סייבר ייתפסו כעול טכנולוגי או משפטי, עליהן להפוך לכלים שמקדמים איכות טיפול, רציפות קלינית ורפואה ברת-קיימא. רק כך ניתן יהיה להבטיח שמערכות הבריאות בעתיד יהיו לא רק יעילות ודיגיטליות, אלא גם בטוחות, פרטיות ונאמנות לאתיקה הרפואית בהגנה על מטופלים ומידעם.