כיצד איומים פנימיים משפיעים על אבטחת הסייבר
הגדרת איומים פנימיים
איומים פנימיים הם אחד מהאתגרים המרכזיים והמתחזקים בתחום אבטחת סייבר בארגונים מכל הגדלים. הכוונה היא לכל סוג של סיכון או פעולה שמקורה באנשים בתוך הארגון – עובדים קיימים, עובדים לשעבר, קבלנים, שותפים עסקיים ואפילו ספקים – אשר ניגשים למשאבים הרגישים של הארגון ומשתמשים בהם לרעה, בזדון או בטעות. אלו יכולים לכלול גניבת מידע, השחתת נתונים, החדרת נוזקות למערכות או פשוט התנהגויות לא זהירות שמובילות לדליפות מידע.
בעוד שאיומים חיצוניים כמו מתקפות סייבר מגורמים עוינים מחוץ לארגון יכולים להיות מאתגרים, איומים פנימיים נחשבים למורכבים אף יותר מכמה סיבות. ראשית, לעובדים ולשותפים פנימיים יש לרוב הרשאות גישה רחבות למידע ולמערכות רגישות, דבר שמקל על ביצוע פעולות מזיקות מבלי לעורר חשד מיידי. שנית, מדיניות ונהלי אבטחת מידע רבים מתמקדים בהתמודדות עם איומים מבחוץ, ולכן ארגונים אינם מספיק מוכנים לאיומים שמגיעים מבפנים.
יש להבחין בין שלושה סוגים עיקריים של איומים פנימיים: כאלה הנגרמים מכוונה רעה (למשל עובד מאוכזב שמנסה לפגוע בארגון), כאלה הנגרמים מרשלנות (טעויות אנוש, שליחת קבצים לא נכונים) וכאלה שמקורם בגורמים חיצוניים שמנצלים גישה של מקור פנימי (כגון האקר שמשתמש בפרטי גישה של עובד). כל אחד מהמקרים הללו מציב אתגרים שונים ומצריך גישה ייחודית למניעה וזיהוי.
הבנת המושג "איומים פנימיים" חיונית כחלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ניהול סיכוני אבטחה בארגון מודרני. תהליך אבטחה אפקטיבי חייב לכלול ניטור וניתוח של גישות פנימיות למערכות, הדרכת עובדים, ואמצעים טכנולוגיים שמטרתם לצמצם את טווח הפעולה של הכוחות הפנימיים שעשויים להוות סכנה.
סוגי איומים פנימיים
איומים פנימיים מתחלקים למספר קטגוריות עיקריות, בהתאם למניעים ולדרך הפעולה של גורם האיום. הבנה של הסוגים השונים תורמת לניהול יעיל יותר של סיכוני אבטחה ולהתמודדות ממוקדת עם מקורות הסכנה. אחד הסוגים המרכזיים הוא האיום הזדוני (Malicious Insider), אשר מבוצע על ידי אדם בעל גישה חוקית למערכות הארגון ופועל מתוך כוונה לפגוע. עובדים מאוכזבים, קבלני משנה עם מניעים אישיים או סוכנים שפועלים עבור מתחרה עסקי – כל אלו עלולים לגנוב קניין רוחני, לחשוף סודות מסחריים או לגרום לדליפות מידע רגיש, לעיתים לקראת עזיבתם את הארגון או לאחר שמרגישים שנעשה להם עוול.
סוג נוסף הוא האיום הרשלני (Negligent Insider), הנחשב לנפוץ ביותר. עובד שפועל מתוך חוסר הבנה, חוסר מודעות או הקפדה על נהלי אבטחת סייבר עלול לבצע טעויות שגורמות לחשיפה של נתונים רגישים. דוגמאות כוללות שליחת מסמך עם מידע מסווג לנמען הלא נכון, אי נעילה של מחשב כשהעובד קם ממקומו, הורדת קובץ ממקור שאינו בטוח ועוד. בניגוד לגורמים זדוניים, כאן אין כוונה לפגוע בארגון, אך התוצאה עלולה להיות חמורה באותה מידה.
קטגוריה שלישית היא האיום המחופש (Compromised Insider), כאשר עובד תמים הופך – לעיתים מבלי לדעת – לכלי בידי האקרים חיצוניים. למשל, משתמש שמספק את פרטי הגישה שלו בתגובה למתקפת פישינג, או כזה שהמחשב שלו נפרץ והפך לנקודת גישה פנימית לחדירה לתוך הארכיון הארגוני. במקרים כאלה, אף שהמקור הוא גורם חיצוני, הפעולה מבוצעת מתוך המערכת הפנימית עצמה, מה שמקשה מאד על זיהויו בעזרת פתרונות הגנה סטנדרטיים.
בנוסף לשלושת הסוגים המרכזיים קיימים גם איומים פנימיים סמויים, בהם לא נגרם נזק מיידי אך מצטבר מידע לאורך זמן לקראת פעולה עתידית. עובדים שמעתיקים חומרים במנות קטנות לאורך חודשים, או כאלה שמשתמשים בגישה בלתי מסומנת לשרתים רגישים – מהווים דוגמה למקרים שקשה לזהותם בזמן אמת. במקרים כאלה, הגורם האנושי משמש גשר לתוקפים חיצוניים, או אוסף מידע לצורך תחרות עסקית בהמשך.
איומים מסוגים אלו משפיעים על מידת האמון הפנימי בארגון ודורשים שילוב מתוחכם של אמצעים טכנולוגיים, תהליכים פנימיים ופעולות חינוכיות. במרבית המקרים יש צורך במערכת שיכולה להבחין בין שימוש שגרתי לבין פעילות חריגה, מבלי להפריע לפעילות היומיומית של העובדים.
גורמים נפוצים לאיומים מבית
קיימים מספר גורמים מרכזיים שמזינים את התופעה של איומים פנימיים בארגונים מודרניים, והרבה פעמים מדובר בשילוב של נסיבות טכניות, תרבותיות ואישיות. אחד הגורמים הנפוצים ביותר הוא חוסר מודעות של עובדים לנהלים ופרוטוקולים של אבטחת סייבר. כאשר עובדים אינם מבינים את הסכנות הטמונות בפעולות היומיומיות שלהם – כמו פתיחת קובץ מצורף ממקור לא מזוהה או שימוש בסיסמאות פשוטות – הם עלולים, גם מבלי משים, להפוך לגורם מאיים על המידע הארגוני.
סיבה נפוצה נוספת היא גישה רחבה מדי למידע ולמערכות בתוך הארגון. במקרים רבים, עובדים בקבוצות שונות מחזיקים בהרשאות גישה שאינן הכרחיות לתפקידם, והדבר יוצר פתח לדליפות מידע – בין אם עקב טעויות ולחיצות שגויות ובין אם בזדון. ככל שמידת הגישה גבוהה יותר, כך גם רמת הסיכון עולה. ניהול לקוי של הרשאות גישה נחשב אחד הגורמים הטכניים החמורים ביותר בתחום סיכוני אבטחה.
פיטורים, תחושות קיפוח או סכסוכים פנימיים גם הם מהווים גורם חזק להתהוות איומים פנימיים. עובד לא מרוצה או כזה שנמצא על סף עזיבה עשוי לשמר לעצמו גישה למשאבים חשובים, להעביר מידע רגיש החוצה או לגרום לנזק מתוך תחושת נקמה. במצבים כאלה, הפעולה מכוונת בזדון – תהליך שמתחיל לרוב בתסכול ולאו דווקא באינטרס חיצוני.
מלבד גורמים אנושיים, שימוש בכלים טכנולוגיים מיושנים או בהיעדר פתרונות ניטור יעילים אף הם מעודדים את התופעה. כאשר מערכות ה-IT הארגוניות אינן כוללות יכולות מעקב אחרי פעילות משתמשים או אינן מוגדרות להתראה על פעילות חריגה, קשה לזהות איום פנימי בזמן. כך, גם אם העובד מבצע פעולות לא רגילות – כדוגמת העתקה מאסיבית של קבצים – ייתכן שהמערכת כלל לא תתריע על כך.
סביבת העבודה עצמה גם היא משחקת תפקיד מרכזי. תרבות ארגונית שמזלזלת בבניית מדיניות אבטחת סייבר ובחיזוק ערכים של אמינות וזהירות מעודדת זלזול והתנהגות חסרת אחריות. חוסר פיקוח, היעדר הדרכות שוטפות, והוראות עבודה לא ברורות עלולים ליצור מצב בו העובדים פשוט אינם יודעים מה מותר ומה אסור – ומשם קצרה הדרך לטעויות קריטיות.
לבסוף, איומים פנימיים עלולים לנבוע גם משילוב בין גורם פנימי שנפל קורבן לתמרון לבין תוקף חיצוני – לרוב בצורה של הנדסה חברתית. עובדים שמסרו פרטים אישיים או סיסמאות בגלל פנייה שנראתה לגיטימית עלולים, גם אם בתמימות, לאפשר חדירה למערכות הארגון. זהו מקרה קלאסי של תוקף מבחוץ שמשתמש באמון הפנימי כדי לחדור אל נתונים רגישים.
ההבנה של הגורמים הללו חיונית כדי לצמצם את אפשרויות הפגיעה ולבנות מערך סיכוני אבטחה אפקטיבי. תהליך זיהוי, ניטור והגבלת הגורמים שיוצרים פרצות פנימיות חייב להיות חלק בלתי נפרד מכל מדיניות אבטחת מידע בארגון השואף לעמוד בקו החזית נגד איומים מבית ומחוץ כאחד.
השפעתם של איומים פנימיים על אבטחת הסייבר
למרות שמרבית הארגונים ממקדים את מאמצי ההגנה שלהם בהתמודדות עם גורמי סיכון חיצוניים, בפועל איומים פנימיים מהווים את אחת הסכנות המשמעותיות ביותר לארגון, ולעיתים דווקא את אלו הקשות לזיהוי ולהכחדה. בשל הגישה של העובדים והשותפים למידע, מערכות ותהליכים פנימיים, כל טעות – בין אם בזדון או ברשלנות – יכולה להפוך לאירוע אבטחה קריטי. ההשפעה על אבטחת סייבר ניכרת לא רק בפן הטכנולוגי, אלא גם בפגיעה באמון, תפקוד ובמוניטין של הארגון.
איומים מצידם של עובדים או קבלנים פנימיים עלולים להוביל להשבתת מערכות מידע, חשיפת מידע עסקי רגיש, חבלה בנתונים ואף דליפות מידע המהוות הפרה חמורה של רגולציות ותקנות קפדניות כגון GDPR או חוק הגנת הפרטיות. לעיתים, הנזק אינו מתבטא מיד, אלא באובדן תחרותי שנובע מהוצאת קניין רוחני או ידע תפעולי אל מחוץ לארגון.
בנוסף לנזקים הישירים, איומים פנימיים גוררים גם השפעות מערכתיות: עלייה בהוצאות הביטוחיות, פגיעה באמון הלקוחות ובשותפים העסקיים, חשיפה לתביעות משפטיות וירידה מהותית בפרודוקטיביות כתוצאה מהפניית משאבים לטיפול באירועים. כאשר האיום מקורו בגורם שמוכר ונתפס כמהימן – כגון מנהל צוות, מהנדס מערכות או איש כספים בכיר – הפגיעה באמון הארגוני גדולה עוד יותר, מאחר שמתערערת ההנחה הבסיסית כי איום מגיע "מבחוץ".
השפעה נוספת, פחות נראית אך לא פחות קריטית, היא על התרבות הארגונית הפנימית. תחושת חשדנות בין צוותים, אובדן תחושת ביטחון ותחושה כללית של מעקב מתמדת – כל אלו עלולים לחבל בשיתוף פעולה פנימי ובהובלת חדשנות. ארגון שנפגע מאירוע פנימי נאלץ לעיתים לנקוט באמצעי פיקוח מחמירים יותר, דבר שעשוי להכביד על תהליכי העבודה ולהפוך את סביבת העבודה לפחות פתוחה ואמינה.
חשוב גם לציין שאיומים פנימיים משפיעים באופן רחב יותר על סיכוני אבטחה כוללים, מאחר שהם חושפים חולשות אדריכליות במערכות הקיימות. לדוגמה, אם לעובד הייתה אפשרות להוריד כמויות אדירות של קבצים מבלי שהמערכת התריעה – ייתכן שלא מדובר רק בטעות אנוש, אלא בפער עמוק באפיון והמימוש של אמצעי האבטחה. מתוך כך ניתן להבין כי איומים אלו לא רק מהווים בעיה בפני עצמם, אלא גם סימפטום לכשלים מערכתיים נרחבים יותר.
איומים המגיעים מבפנים מבליטים את הצורך בגישה הוליסטית, המשלבת מנגנונים טכנולוגיים כגון מערכות SIEM ו-UEBA, יחד עם מדיניות ארגונית ברורה וחינוך מתמיד של העובדים. ללא שילוב זה, הארגון עלול להישאר בעיוורון מול איומים שמקורם דווקא באלו אשר להם הוענק האמון הרב ביותר.
צריכים פתרונות לאיומי סייבר? רשמו פרטים ונעזור לכם!
זיהוי וניטור התנהגות חריגה
התמודדות עם איומים פנימיים דורשת, בראש ובראשונה, מערכת יעילה של זיהוי וניטור התנהגות חריגה. בשונה מהתמודדות עם תוקפים חיצוניים שמנסים לחדור למערכת מבחוץ, כאן מדובר בגורמים שכבר נהנים מהרשאות גישה מערכתיות ולעיתים אף ממעמד בכיר. מסיבה זו, כלים מסורתיים של אבטחת סייבר – כדוגמת חומות אש וסינון תעבורה – אינם מספיקים, ויש צורך ביכולות מתקדמות לזיהוי דפוסי פעולה שאינם מתאימים להתנהלות "נורמלית" של המשתמש.
ארגונים רבים משתמשים כיום במערכת UEBA (User and Entity Behaviour Analytics), אשר מבוססת על ניתוח התנהגויות משתמשים ויישויות בארגון באמצעות אלגוריתמים של בינה מלאכותית ולמידת מכונה. כלים אלו בונים פרופיל אישי לכל משתמש – מתי הוא נוהג להתחבר, מאילו מכשירים, לאלו מערכות הוא בד"כ ניגש, מהו קצב הפעולה הרגיל שלו ועוד. כאשר מתבצעת פעולה שסוטה מהתבנית המוכרת, למשל הורדה מסיבית של מסמכים או גישה בשעות חריגות, מתריעה המערכת כי ייתכן ומדובר בפעולה חשודה הדורשת בדיקה.
ניתוח אנומליות (anomaly detection) אינו מתבסס רק על גודל הפעולה, אלא גם על הקשר: עובד ממחלקת הנהלת חשבונות שמנסה לגשת למערכת הנדסה, או קבלן חיצוני שמבצע חיבור ממיקום גיאוגרפי לא מזוהה – שניהם מקרים שיכולים להעיד על פריצה לחשבון המשתמש או על ניסיון זדוני שמוסווה כפעילות רגילה. היכולת להבחין בין התנהגות חריגה אמיתית לבין שינוי רגיל בפעילות הארגונית היא מהותית לצמצום התרעות שווא ולמיקוד במקרים שבהם באמת קיימים סיכוני אבטחה.
מעבר לאנליטיקה מתקדמת, ניטור מתמשך של לוגים ותעבורת רשת בתוך הרשת הארגונית מהווה נדבך חשוב. מערכות SIEM (Security Information and Event Management) מרכזות את כלל האירועים ממערכות שונות ומצליבות נתונים בזמן אמת. כך ניתן לשלב בין נתוני גישה, תעבורת קבצים, ניסיונות התחברות ופעולות מנהל מערכת – ולזהות תבניות שמרמזות על איומים פנימיים או על תחילת מהלך שעלול להוביל לדליפות מידע. פעולה חשודה אחת אולי לא תניף דגל אדום – אך חמישה אירועים קטנים בפרק זמן קצר עשויים להוות אינדיקציה להתרחשות טקטית משמעותית.
אמצעים נוספים כוללים ניטור של תעבורת דוא"ל והעברה של מידע אל מחוץ לרשת, בדיקה בזמן אמת של התקנים ניידים כמו דיסקים-און-קי המחוברים למחשב של עובדים, וכן שימוש בסוכנים (agents) מותקנים בתחנות העבודה אשר מדווחים למערכת המרכזית על פעולות חריגות. כל אלה מהווים נדבך משמעותי בזיהוי סיכוני אבטחה שיכולים להפוך לאיומים של ממש אם לא יתגלו במועד.
לצד הפתרונות הטכנולוגיים, יש חשיבות רבה גם להקניית נהלים ומסגרות התנהלות ברורים: שימוש בגישה לפי עקרון ה"מינימום הנדרש", כך שלכל עובד תינתן גישה רק למשאבים הדרושים לו, לבדו; הגבלת השימוש בתוכנות חיצוניות; וחובת עבודה בסביבה מבוקרת, כדוגמת VPN ארגוני. נהלים אלו תורמים להפחתת הסיכון ולפשטות בניתוח התנהגות העובדים – שכן כל חריגה בולטת הרבה יותר כאשר הטווח המותר מצומצם ומוגדר היטב.
יש לציין כי ניטור התנהגותי חייב להיות מלווה במדיניות שקופה והוגנת, על מנת להימנע מתחושת מעקב מוחלט ועוינות בקרב עובדים. כלי המעקב נדרשים לפעול במסגרת הגבלות חוקיות ואתיות, תוך שמירה על פרטיות אישית ככל הניתן, ולהתמקד באבטחת הארגון ולא באכיפה מופרזת של משמעת. איזון נכון בין פיקוח לבין אמון תורם ליצירת תרבות אבטחת מידע מתקדמת, שמפחיתה מראש מקרים של איומים פנימיים.
אמצעים למניעת איומים פנימיים
כדי להתמודד עם איומים פנימיים באופן אפקטיבי, לא די בזיהוי וניטור התנהגות חשודה – יש ליישם מגוון אמצעים למניעה אקטיבית ולצמצום הופעה של הסיכונים הללו מראש. צעדים אלו צריכים לשלב פתרונות טכנולוגיים, מדיניות ארגונית וסביבה בריאה שמעודדת התנהגות אחראית.
אחד האמצעים המרכזיים הוא יישום של עקרון Least Privilege, לפיו כל עובד מקבל גישה רק למשאבים ולמערכות הנדרשים לו לצורך ביצוע תפקידו, ללא הרשאות מיותרות. בדרך זו, גם אם מתבצע שימוש לרעה במידע, הנזק האפשרי מוגבל. כמו כן, יש לבדוק ולבקר הרשאות גישה באופן שוטף, במיוחד לאחר שינוי תפקיד או עזיבת עובד.
בנוסף, מומלץ להשתמש בכלי ניהול זהויות וגישה (IAM – Identity and Access Management) שיכולים לבקר ולנהל אוטומטית הרשאות, לבצע אימותים דו-שלביים, ולעקוב אחר כניסות חריגות. כך ניתן להבטיח שלמשתמשים לא תינתן גישה לא הולמת, ולמנוע מניפולציות חשבונאות שעשויות לשמש ככלים לחדירה פנימית.
הדרכות יזומות וחינוך עובדים ממלאים תפקיד חיוני במניעת דליפות מידע. מדובר לא רק בהדרכות טכניות אלא גם בהסברה של העקרונות הבסיסיים של אבטחת סייבר, כמו חשיבות הגנה על סיסמאות, זהירות בהתנהלות עם דוא"ל חשוד, וזיהוי ניסיונות הנדסה חברתית. עובדים שמודעים לסיכון מהווים את קו ההגנה הראשון מול טעויות או פעולות זדוניות.
יצירת תרבות מדווחת היא כלי נוסף למניעה – כאשר עובד מזהה התנהגות חשודה מצד עמית לעבודה, עליו להרגיש בטוח לדווח על כך מבלי לחשוש מתגמול. תעלול אחד קטן שמזוהה מוקדם עשוי למנוע אירוע חמור. לכן, על ההנהלה להבטיח שמנגנוני הדיווח יהיו אנונימיים, מהירים ויעילים.
שימוש בטכנולוגיות DLP – Data Loss Prevention – מאפשר שליטה מיטבית בנתיבי זרימת המידע החוצה. מערכות אלו מסייעות לזהות ולחסום ניסיון העתקה, שליחה או הדפסה של מידע רגיש. בין אם מדובר בשליחת מסמך לספק חיצוני או חיבור כונן USB למחשב – המערכת יודעת לזהות חריגות ולנקוט בפעולות מתאימות כגון חסימה, התראה או תיעוד הפעולה לצורך תחקור.
לצד פתרונות הגנה דיגיטליים, יש גם חשיבות לשכבות ההגנה הפיזיות: אבטחת חדרי שרתים, כרטיסי כניסה למתחמים רגישים, הגבלת שימוש באמצעי אחסון ניידים, ואף הקפדה על כללי "Clean Desk" אשר מונעים חשיפת מידע מהדפסים שנשכחו על השולחן.
רצוי גם לקבוע מדיניות סיום העסקה ברורה ומידית – הכוללת הסרת גישה למערכות עם עזיבת עובד או קבלן והחזרת כל הציוד והרשאות. תקופות חפיפה או עזיבה בתנאים בעייתיים הן מקור שכיח לפרצות אבטחה הנובעות ממוטיבציה של עובד מאוכזב או נפגע.
אבטחה תקשורתית היא נדבך נוסף: עבודה באמצעות שרתים מוצפנים, VPN לאנשי שטח או חיבור מרחוק, והתבססות על מערכות מאובטחות להעברת קבצים במקום דוא"ל מסחרי – כל אלו מפחיתים את סיכוני האבטחה הקשורים לממשקי העבודה היומיומית.
מעל לכל – חשוב שכל האמצעים יוטמעו כחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית ולא כתגובה נקודתית לאירוע עבר. ככל שההתנהלות תחת מדיניות אחידה וברורה מושרשת יותר, כך הסיכוי למנוע מבעוד מועד איומים פנימיים הולך וגדל.
תפקיד העובדים בתרבות אבטחת המידע
לעובדים בארגון יש תפקיד מרכזי ומהותי בעיצוב תרבות אבטחת המידע, שכן הם מהווים גם שומרי הסף של הנתונים הפנימיים וגם את אחד המרכיבים הפגיעים ביותר בכל שרשרת ההגנה. כדי להקטין אפקטיבית את סיכוני האבטחה בארגון, יש להוקיר את חשיבותו של כל עובד, ולחנך אותו להתנהלות אחראית וערנית בכל הנוגע לאיומים פנימיים שעלולים להוביל לדליפות מידע.
הטמעת תרבות אבטחת סייבר משמעותית מתחילה בשלב הקליטה, כאשר כבר ביום הראשון על העובד החדש לקבל הדרכה בנושא שמירה על מידע רגיש, סיסמאות, ושימוש במשאבי הארגון. הכשרה שוטפת ועדכונים תקופתיים אודות איומים חדשים, פרצות נפוצות, ודפוסי הונאה בדוא"ל או באמצעות הנדסה חברתית – יכולים לשפר באופן דרמטי את מוכנות העובדים ולהפחית את הסיכון לשגיאות אנוש.
אחד מעקרונות התרבות הארגונית החזקה בתחום אבטחת סייבר הוא עידוד אחריות אישית. כל עובד, בכל דרג, צריך לראות את עצמו כשותף פעיל למניעת איומים פנימיים. תרבות מדווחת, בה מותר ואף מתבקש להתריע על מקרים חריגים, תורמת לסביבה בטוחה יותר לכלל המשתמשים. צריך לבטל את תפיסת הסטיגמה סביב דיווח כזה, כדי שעובדים לא יחששו מתגובה שלילית עקב שיתוף פעולה עם מערך האבטחה הארגוני.
ליווי המנהלים אף הוא חיוני – אין זה מספיק שהנהלת ה-IT תוביל את המאמץ. כאשר מנהלים בדרגים שונים מתפקדים כמודל לחיקוי ונוהגים על פי נהלים ברורים של אבטחת מידע, המסר עובר הלאה ומחלחל לשגרת היום-יום של כלל העובדים. מדובר גם בשימוש מזהיר בדואר האלקטרוני, בהימנעות מהעברת קבצים לא מאובטחת, ובשמירה על סביבת עבודה נקייה ממסמכים מודפסים שלא לצורך.
היבט נוסף של תרבות ארגונית בריאה הוא יצירת תחושת מחוברות ואמון בקרב העובדים. מחקרים מראים כי עובדים שמרגישים חלק בלתי נפרד מהארגון, בעלי מוטיבציה ושביעות רצון – פועלים באחריות רבה יותר וממעיטים בסיכונים. לעומת זאת, סביבות עבודה לחוצות, מסתגרות או נטולות תקשורת – מגבירות את הסבירות להיווצרות איומים פנימיים, הן בזדון והן מרשלנות.
על הארגון ליצור פלטפורמות שיתופיות פתוחות בין מחלקות, לאפשר שיח חופשי סביב הסוגיות של סיכוני אבטחה, ולהעניק תמיכה לעובדים שמתלבטים כיצד לפעול בסיטואציות בעייתיות – כמו קבלת קובץ חשוד או גישה לא מתועדת של אדם זר למערכת שהיא באחריותם. חשוב לא להחיל מדיניות ענישה כוללנית, אלא לחזק התנהגויות חיוביות ולתת מקום ללמידה מאירועים עברו.
לבסוף, כל תהליך ארגוני – מגיוס, דרך הכשרות ועד סיום העסקה – חייב להתבצע מתוך ראייה מקיפה של צורכי אבטחת סייבר באותו שלב. תרבות אבטחה אינה רק טכנולוגיה – היא בראש ובראשונה שילוב של עמדות, התנהגויות ונורמות. כאשר עובדים מפנימים שהם חלק חשוב ואף חיוני בקו ההגנה הראשון של הארגון, פוחת הסיכוי להיווצרות פרצות שמובילות לדליפות מידע או לפגיעה בכלל המערכת.
מגמות וטכנולוגיות חדשות בתחום ההתמודדות עם איומים פנימיים
התחום של התמודדות עם איומים פנימיים עובר בזמן האחרון שינויים משמעותיים בזכות התפתחויות טכנולוגיות חדשות, שמטרתן לצמצם את סיכוני האבטחה ולשפר את יכולות הניטור והמניעה של גישות לא מורשות. בעולם בו הארגונים עובדים בתצורות מורכבות ומבוזרות, עם עובדים מרחוק וספקים במיקור חוץ, גוברת הדרישה לפתרונות מבוססי טכנולוגיה המזהים בעיות מבפנים – לעיתים עוד לפני שהנזק נוצר בפועל.
אחת מהמגמות הבולטות ביותר היא רתימת הבינה המלאכותית ולמידת מכונה לזיהוי איומים פנימיים. טכנולוגיות אלו מאפשרות למערכות עסקיות לזהות סטיות קטנות בהתנהגות העובד לאורך זמן, על בסיס פרופיל דינמי שנבנה בהתבסס על פעילותו הממוצעת בעבר. מערכות מתקדמות אלו מזהות, לדוגמה, אם עובד החל להעביר קבצים בהיקפים חריגים לזמני פעילותו הרגילים, או אם יש שימוש בחשבון ארגוני ממדינה זרה – ומצליחות להעלות התרעות לפני שמתבצעת דליפת מידע בפועל.
יישומים מבוססי UEBA (User Entity Behaviour Analytics) משתלבים כיום בצורה טבעית עם מערכות SIEM כדי לייצר אינטגרציה מלאה של ניטור, תגובה וחקירה. המערכות מנתחות לא רק את ההתנהגות, אלא גם את ההקשר העסקי: אם עובד ממחלקת משאבי אנוש מנסה להתחבר למסד נתונים של פיתוח – עולה נורת אזהרה. יכולת זו משפרת את הדיוק בזיהוי ומקטינה התרעות שווא שפגעו בעבר ביעילות מערכי האבטחה.
מגמה נוספת היא ניהול גישה דינמי ומבוסס סיכון (Risk-Based Access). במקום גישה קבועה למערכות, העובד מקבל הרשאה זמנית או מותנית – לפי פעילותו העכשווית, המיקום ממנו הוא עובד, סיבת הגישה והקשר לתפקידו. יישום גישה זו מצמצם את האפשרות לניצול הרשאות ישנות או גישה מוגזמת שלא לצורך, ובכך מפחית את סיכוני האבטחה באופן טבעי ומותאם לכל משתמש.
גם בעולם הכלים למניעת דליפות מידע התרחשו שדרוגים משמעותיים: מערכות DLP מבוססות ענן מאפשרות מעקב אחרי קבצים בזמן אמת גם כאשר עובדים מרחוק. הכלים החדשים יודעים לא רק לזהות ניסיון למעבר מידע רגיש, אלא אף לבחון את תוכן המסמך, לזהות בו מידע אישי או סודי ולהתריע על הפצתו הבלתי מורשית – לדוגמה שליחת דוחות כספיים לכתובת דוא"ל חיצונית.
בתחום התרבות הארגונית, הארגונים עושים שימוש בטכנולוגיות Simulated Phishing ומתודולוגיות Red Team – התקפות מדומות שמדמות תרחישים של איומים פנימיים בתוך הארגון, ובוחנות את תגובת העובדים והמערכות. התוצאה היא שיפור משמעותי במודעות ובמוכנות לאירועי אמת, כאשר העובדים לומדים לזהות ניסיונות התחזות והקניית אחריות אישית מתבצעת הלכה למעשה.
מגמה מתפתחת נוספת היא שילוב של פתרונות Zero Trust בתוך הארגון – גישה לפיה אין להעניק אמון באף משתמש או מכשיר מטבעו, גם לא בעובדים פנימיים. הגישה מתמקדת באימות מתמשך, הצפנה מלאה, איסור גישה לפי מיקום, וגם ניתוח בזמן אמת של כל פעולה. כל זה מתבצע על-גבי ארכיטקטורת הקצה-לקצה, ומפחית את הסיכויים ליצירת נקודות חולשה בגישה למידע הרגיש ביותר בארגון.
לסיום, חשוב לציין את העלייה בשימוש בפתרונות מבוססי Blockchain לניהול זהויות ובקרת גישה. טכנולוגיה זו מספקת רמה גבוהה של שקיפות, ומבנה מבוזר שבלתי ניתן לשינוי – כך שנוצר רישום מוצפן ואמין של כל פעולה. פתרון זה הופך לכלי מבטיח במשימה להפחתת איומים פנימיים ובניית תשתית שקופה ואחידה שמקשה על הסתרת פעולות חריגות.
העולם של אבטחת סייבר נע במהירות לקראת שילוב עמוק של אוטומציה, אלגוריתמים חכמים וניהול סיכונים בזמן אמת – והכל במטרה להגן על הארגון לא רק מבחוץ אלא בעיקר מבית. טכנולוגיות אלו, לצד גישות מתקדמות של ניהול תהליכים ותרבות ארגונית אחראית, מאפשרות מענה טוב יותר לפוטנציאל ההרסני של דליפות מידע שמקורן בגורמים פנימיים.
כתיבת תגובה